וְזֹאת הַבְּרָכָה דרך השם בסוד האותיות
וזֹאת הַבְּרָכָה, בבראשית התחיל סיפורה חותמת את התורה בשמיני עצרת הוא יום שמחת תורה "זמן שמחתנו", זוהי מדרגה גבוהה בבחינת נעילה לכל הימים הקדושים של תשרי שתהיה חקיקה של שמחה לכל השנה.

זֹאת הַבְּרָכָה חותמת את קריאת התורה המאחדת את ישראל ומאגדת אותם כארבעת המינים אגודה אחת.
12 השבטים הם כאדם שלם על כל חלקיו, משלימים זה זה כגוף אחד.
יִשְׂרָאֵל ראשי תיבות (י)ש (ש)שים (ר)יבוא (א)ותיות (ל)תורה. לכל אחד בישראל יש אות בספר התורה ואם אפילו אות אחת פגומה, כל ספר התורה נפסל, ללמד על חשיבותו של כל אחד בישראל במידה שווה.

סוף מעשה במחשבה תחילה
ספר התורה נחתם באות למ"ד במילים "…לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל"
ונפתח באות בי"ת במילים "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים…".
נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחלתן
בראשית כל השתלשלות יש כבר את הנעיצה לסוף, וכן להיפך "סופן בתחילתן" אין באמת סוף, ואין התחלה, אלא יש אינסוף מחזורי לב.
ישרא(ל) ו- (ב)ראשית חוברים למילה 'לב'.
'לב' הוא מרכז ומרמז על כך שישראל הם לב כל העולם.
"יִשְׂרָאֵל" ראשי תיבות 'כלי' שהם (כ)הן , (ל)וי , (י)שראל
המהווים כולם כאחד את כלל ישראל 'כלי' לגילוי הברכה בעולם.
וְזֹאת הַבְּרָכָה
ברכה היא פתח ושער לשפע אלוקי.
האות בי"ת עומדת בראש המילה בְּרָכָה ו-בְּרֵאשִׁית.
לה ניתן כוח הבריאה כמו תא הבנוי על חלוקה מכפילה כל דבר פי עשר. 'עשר' אותיות 'שער' לשפע אינסופי.
כך אותיות ברכה מכפילות עצמן בעשר
ב=2 ר=200 כ=20
'בְּרָכָה' מלשון 'בְּרֵּיכָה' ונביעה כמקווה מים, כלי קיבול להכיל מי גשמים.
כך כל מילה ומעשה מצטרפים כטיפה ועוד טיפה למלא את הבְּרֵּיכָה ברוחניות ובגשמיות.
כל אחד מממש את הברכה כפי מידת הבריכה שיש לו, כלומר, הכלי שלו להכיל את הברכה שמושפע עליו מאור-אינסוף אלקי.
אנחנו נוטים לחשוב שלהיות מבורך זה אומר לקבל את מה שאנחנו רוצים או לקבל הרבה מהכל.
הברכה האמתית איננה נמדדת רק בחומר.
'בְּרָכָה' אותיות 'ברך ה' וכן 'הכר ב…' זו התייחסות וגישה לחיים.
ה-ברכה בהא הידיעה היא היכולת להיות בשמחה ובהודיה על מה שיש.
'שמחה' היא 'גילה' מלשון גילוי.
מתוך גילוי אהבת ה' במיוחד במצבים מאתגרים, בהעלאה להכרה את האיכות המרכזית והייחודית של כל מצב כדי לצמוח לתוכו.
כל אחד בהתאם למידתו ולשיעורים שקיבל לחיים
מידה היא שיעור וכמות, לפי כוחותיו שיוכל להשלים את ייעודו בשלמות ובהשלמה.

משה רבנו לא זכה להכנס לארץ ישראל אבל זכה שהקב"ה הראה לו את הארץ.
טרם לכתו הוא מעניק ברכה לכל שבט.
משה שהיה איש האלוהים היה מליץ יושר של העם כל המצבים במיוחד הקשים שנראו כאבודים.
תחנוניו על העם תמיד התמלאו.
מנהג ידוע לעלות לקברי צדיקים להתפלל ולבקש מהם שיהיו מליצי יושר עבורם.
הקב"ה ידע שלא יוכל לסרב למשה
על כן מקום קבורתו לא נודע.
וְזֹאת הַבְּרָכָה מסיימת את חמשת חומשי התורה בספר דברים.
שנצא מבורכים ונכנס מחוזקים לשנה החדשה – מתוך הכרה בכל האיכויות שיש בנו לברוא מבראשית את עולמנו לטוב ולמוטב אמן ואמן.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם