פרשת חיי שרה - לחיות עם הזמן

אֶזְרָח הוא כינוי לתושב ותיק, אונקלוס מתרגם את המילה אֶזְרָח – 'יציבא', מלשון יציבות וקביעות.
גֵּר לעומתו הוא אדם זר שהצטרף לעם ישראל ועדיין אין לו נחלה בישראל.
גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, אברהם אבינו מעיד על עצמו שהיה הגֵּר הראשון.
הוא לא הצטרף לעם קיים, אלא הניח יסודות איתנים ויציבים לעם היהודי שעליהם אנחנו עומדים עד עצם היום הזה.
על כן ראוי היה אברהם להיקרא 'אזרח' – יציב.

'אזרח' אותיות א' זרח, מלשון 'זורח'.
על כל אחד ואחת, ממקומו, ייחודו ושליחותו מוטלת אחריות לזרוח ולהאיר מאורו המיוחד בעולם.
החיים הם מחזורים של עליה, זריחה, שקיעה ודעיכה כפי שהשמש מתגלה בכל מיני מצבים, פעם היא זורחת ברום שמים, פעם היא שוקעת ופעם היא בחושך.
כל המצבים הם מהלך טבעי כחלק מן השלם. כך כל אדם במסע חייו עובר מצבים של זריחה, מצבים של שקיעה, דעיכה והסתרה בחשכה.
מה שחשוב שנשכיל, נבין וניתן את הדגש על הזריחה – שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם להביא לידי ביטוי את הניצוץ האלוקי שטמון ב-אני.

מַשְׂכִּיל, לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי – איתן אותיות תנאי.
נשמה בטרם רדתה לעולם מתחייבת למלא את התנאים הראשונים שנקבעו לה כדי לזרוח בעולם בתכלית השליחות שלשמה ירדה לעולם.