פרשת וירא - לחיות עם הזמן
פרשת וירא
פרשת וירא דרך השם בסוד האותיות
וירא אהבה וחסד ברוח אַבְרָהָם
כל הבריאה עומדת על חֶסֶד אַבְרָהָם שתיקן את מידת האהבה בעולם.
אמרו חז"ל, "אדם עולם קטן" כמו שצריך לתקן את העולם, כך כל אדם צריך לתקן את עולמו בכל המידות.
מידת החֶסֶד והאהבה היא ראשית התיקון.
אמר רבי עקיבא, כלל גדול בתורה – וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – אֲנִי ה'.
כדי לקיים את מצוות האהבה צריך להכניס את היראה – אֲנִי ה'.
חֶסֶד מלשון חס דַּל, רומזת על משמעותה, לחוס על הדל ולתמוך בו.
חֶסֶד, זה לא צדקה שעושים עם העני. חֶסֶד עושים עם העני ועם העשיר כשהוא נמצא במצבים של מחסור או בדידות.
"דַּל", מלשון דְּלִיָּה רוממות – "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי".
החֶסֶד הגדול עם ה"דַּל" זה לדלות ולרומם אותו מהמקום בו הוא נמצא באותה עת.
הרוחניות הגבוהה ביותר היא 'כאן ועכשיו'
גדולתו של אַבְרָהָם ביכולתו המפעימה לצאת מעצמו, לראות את המציאות מתוך הקשבה ורגישות לסביבה. הוא יוצא מכאבו ביום השלישי למילתו. שם את השכינה ב"ממתינה" מעבר למחיצה לטובת ענייני העולם הזה ומתמסר בכל מאודו להכנסת אורחים. על כך הוא זוכה להתגלותו של הקב"ה.
וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים – אַבְרָהָם רץ אל אותם עוברי אורח ומבקש מהם שיכנסו להתארח אצלו. הוא ממהר להגיד לשרה שתכין עוגות, הוא רץ אל הבקר לבשל בשר לאורחיו… והכל בזריזות והכל בעצמו ולא על ידי משרתים או שליחים.
אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה
וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, אמרו חז"ל שעשה אַבְרָהָם אָבִינוּ פונדק לאכסניא לעשיית חסדים ופירש"י אש"ל ראשי תיבות אכילה שתיה לוויה ליווי.
עיקר הכנסת אורחים לא נועדה למלא את הבטן, אלא למלא את לבו של האורח בהרגשת אהבה.
הדגש הוא לא על האוכל, הבישול והכנת המטעמים, אלא על איך החֶסֶד נעשה?
בתשומת לב לכל הפרטים הקטנים שמביעים אהבה באמת. ובפרט כשהאורח בדרכו החוצה, או כלאחר יד?
עצם הליווי נותן חיים מעניק לאורח תחושה חמה ונעימה שהוא היה רצוי – זה החֶסֶד האמיתי.
את זה לומדים מאַבְרָהָם אבינו כשליווה את המלאכים כשפניהם אל עבר סְדֹם לבדוק את מצבה הרוחני.
'אורח' מיהו במשמעות פנימית עמוקה בסוד האותיות
אַבְרָהָם אָבִינוּ איש החסד נותן לנו שיעור בהכנסת אורחים שהיה זריז לארח כל אורח.
אורח אותיות אור ח' [ח'=8 בגימטרייה].
שמונה הוא מעל השבע. שבע הוא טבע, שמונה הוא מעל הטבע! שמונה הוא 'אין־סוף'.
"ברית מילה" ביום השמיני, שמחת תורה ב"שמיני" עצרת ושמונת ימי החנוכה, הם בבחינת מעל הטבע.
כאשר אדם מארח הוא זוכה לאור־ח' "אור שמיני" 'אור אין־סוף' נמשך מעולמות עליונים, עליו, על ביתו ועל בני ביתו.
הבעל שם טוב קובע, הכנסת אורחים איננה רק סגולה של אברהם אבינו, אלא נחלתו של כל אדם ואדם, הנאלץ לנטוש את ישיבתו במציאות רוחנית למען מציאות ארצית בהכנסת אורחים, גם אם היא כרוכה בביטול תורה ודיבור סרק.
הכנסת אורחים מכניסה אורות מעולמות עליונים – אורח מכניס עמו אור עליון.