פרשת שמות דרך השם - עצמות שם ה' בשם האדם
פרשת שמות דרך השם בסוד האותיות
"לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם"
מדרש תנחומא במדרש "לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם", מלמד על המשמעות הרבה שיש לכל שם ועל הזהות הייחודית שמתקבלת מתוך החיבור לשם ה' הוי"ה שם שמהווה את כל הבריאה.
"כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם"
"כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם" [ זהר בעל הסולם]. "שם" פירושו השגה.
כל השגה היא בהתאם למשיג את מה שמחוצה לו. כל השגה נובעת מתוך הרצון לקבל. על כן אין תפיסה והשגה ללא רצון.
דרך השם אפשר להבין את כל המציאות.
אדם הראשון נקרא לקרוא שמות, הוא קרא את המהות הפנימית של הנשמה.
יש שמות ויש כינויים.
"כינוי" זה "שם תואר", רחום, חנון, ארך אפיים, רב חסד, אמת. חכם, צדיק, ענו…
שמות תואר מתארים תוכן נפשי פנימי שמתגלה. תואר מבטא את האור המיוחד שטמון באדם.
השם הוא גילוי העצם שמחובר לעצמות ה'
עצמותו זה המקור שמחייה את כל הבריאה.
שם "י-ה-ו-ה" השם שמחייה את כל הבריאה. התכונות הפנימיות שבאדם באות לידי ביטוי.
התכונות הכשרונות, התארים, כולם הם דרכי גילוי של האדם, אך האדם הוא הרבה יותר גדול מסך כל חלקיו הנגלים.
כותב הרב קוק באורות הקודש, את עצמותו של האדם לא נוכל אף פעם לתפוס. אפשר לתפוס ולגלות רק חלק מהעצמי של האדם.
עצם האדם נעלמת ונסתרת, והיא מופיעה ומתגלה בכל מיני צורות, במבנה הגוף, בחשיבה, בדיבור, אבל יש הרבה מעבר…
בשם טמונה עצם הנשמה
השם זה נקודת המגע עם העצם. קריאה בשם היא פנייה אל עצם הנשמה, שמשם הכל נובע.
השם 'משה' מקפל את המהות והעצמיות של הנשמה. בתוכו טמון גרעין האדם.
בקריאת השם בברית המילה מתקבלת המהות הפנימית של האדם, מתחברים לשורש, לגרעין הנשמה שנוגעים בנקודת העצמיות שלו. עם השנים יתגלה השם.
כל מה שקורה לאדם בחייו בא לגלות את מה שטמון בעצם הנשמה שלו.
סוד האותיות בעולם ובאדם
כל ההוייה נבראה בכח עצמותו, כל העולמות: הדומם, הצומח החי והמדבר, כולם נוצרו בכוח עצמותו שמחייה ומהווה את כל הבריאה.
אורו של הקבה הוא אינסופי, אין לו גבול ואין לו מידה.
כדי לברוא את העולם, צמצם את אורו לכלים.
הבחינה שצמצמה את האור, זה בחינת האותיות.
האותיות הן מרכבה לאור העליון שמתגלה בעולם.
כ"ב אותיות הם כ"ב נתיבים לגילוי אור אינסוף בעולם הזה.
לכל אות יש תוכן אור רוחני ייחודי ומהותי.
חיבור בין אותיות הוא מיזוג בין אורות. למה הדבר דומה? לערבוב בין צבעי יסוד. הצירוף יוצר מצרף שונה, כך דרך משל, האותיות הן מיזוגים בין אורות.
אדם הראשון ידע לראות את שורשו הרוחני של כל דבר בזכות צירוף האורות. זה סוד השם
השמות הם הגרעין הרוחני שבתוכו מקופל האור של כל נברא ונברא.
שם האדם מקפל את תמצית סוד נשמתו.
באתי לעולם לגלות את האור שטמון בי כדי להגדיל אותו בעולם.
השעבוד מתחיל כשאדם שוכח את זהותו, השם נכנס לגלות, מנותק מעצם הנשמה שלו.
כשאני משנה שם, זה כמו לכבות את האור המקורי שקיבלתי.
מלאך שואל את האדם ביום פקודותו מה השם שלך?
למה הכוונה? המלאך בעצם שואל את הנשמה, האם חיית את השורש הפנימי של נשמתך?
השעבוד מתחיל כשאנחנו בוגדים בעצם הנשמה שלנו. כשאנחנו מחפשים את עצמנו בחוץ במקום להכנס פנימה. מנסים להגשים דמיונות.
שלושה שותפים באדם
חז"ל מציינים מעלתם ושבחם של ישראל:
"בעבור שלושה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, את לשונם ואת מלבושם".
בכל שנות גלותם המצרים ביקשו לעקור את שמותיהם העבריים וליתן להם שְׁמוֹת מצריים אשר ישכיחו מהם את כור מחצבתם, לטשטש את זהותם הלאומית ולפגום בליכודם. אך הם שמרו על זהותם בדבקותם בַשֵׁם.
עם ישראל נמשלו לכוכבים המאירים בלילה, עליהם נאמר לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא (ישעיהו מ' כו) הם חשובים כל אחד ואחד לעצמו.
לכל כוכב יש שֵּׁם על פי תפקידו ושליחותו כך ישראל שקולים כצבא השמים, מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע בחשכת העולם. (השפת אמת)
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה
אלה השמות אך לא הנשמות ירדו מִצְרָיְמָה, אלא רק בחינת שְׁמוֹתם של בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל ירדו.
תכלית ירידת הנשמה לעולם לצורך עליה. לכל איש יש תפקיד שהופקד עליו.
הַשֵּׁם שנתן לו אלוקים רומז על תוארו, תפקידו ושליחותו בעולם.
דרך הַשֵּׁם עליו לעשות את עבודת הבירורים שלו לגלות את חלקו בעולם. (הרבי מלובביץ, שיחה משנת תשי"ט)
שמו של הקב"ה – י.ה.ו.ה המכונה בשם הַשֵּׁם, הוא זה המְחַיֶּה וּמְהַוֶּה את העולם.
נשמות ישראל חלק אלוקה ממעל ממש מחוברות לשֵּׁם יתברך דרך השֵּׁם שקוראים להם.
שֵׁם האדם הוא מעין חבל טבור המחבר אותו אל הנשמה כדי לינוק ממנה את חיותו.
כשמזכירים אדם בשֵּׁם הוא מקבל כוחות והארה מאת הַשֵּׁם אז מתרבה אורו.
על כן מונה התורה את שמותם כבר בתחילת ספר שְׁמוֹת, להרבות את אורם בירידה למצרים.
השם שקוראים לאדם זאת מהותו
"שלושה שותפין יש באדם – הקב"ה ואביו ואמו" (נדה לא ע"א),
השם הוא רצון ה' העליון, וההורים מקבלים את שם הוולד בנבואה קטנה.
העולם נברא ב-כ"ב אותיות קודש. כל אות היא צנור שפע. צנור אותיות רצון, יש רצון עצמי ויש רצון עליון.
השם מורכב ממצרף של אותיות על כן כל שינוי באותיות השם מהווה התעסקות בצינורות השפע הרוחניים של האדם.
השם הוא חלק מהשליחות של האדם.
יש סיבה לכל דבר, כל הניסיונות והקשיים המגיעים לאדם נועדו כדי לחשל אותו במשימת שליחותו.
מי לא רוצה להיות יותר מאושר, יותר מסופק…
אבל למה להתאמץ לקחת אחריות אם ממילא השֵּׁם תמיד אשם!
מחליפים את השֵּׁם ומצפים שהקסם יפעל כבמטה קסמים: תרופה לכל מכה, המפתח לכל בעיה.
בגמרא מובא " אמר רבי יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה" (בבלי ראש השנה, דף טז)
צדקה תציל ממות.
צעקה, גבוהה יותר מכל דיבור. צעקה מעומקא דליבא – מעומק הלב מעוררת רחמי שמים.
שינוי שם – שינוי שם ושינוי מקום, יכולים לשנות את מזלו לטובה רק אם הגזירה שנגזרה עליו היא מצד מזלו הטבעי.
אבל אם היא בגלל חטא, לא יועיל דבר עד שיקבל עליו לתקן עצמו לשנות את דרכו. (המהרש"א)
על פי הרמב"ם הרעיון מאחורי שינוי השם היא ההכרזה "אני אחר" ולא אותו אחד שחטא, וזה כמובן יחייב אותו לחזור מדרכו.
שינוי שם מתחיל בשינוי מעשה. השם שקוראים לאדם לא אשם, אלא התכנים שאדם יוצק לשמו הם שעוזרים לו להתחבר לעצם מהותו.
אברהם אבינו ושרה אמנו שינו את שמם לא מתוך רצון לעשות "מעקפים" לניסיונות שה' העמיד בפניהם, אלא בפקודתו הם פעלו.
שינוי שם קורה רק לאחר שינוי מעשה.
בשינוי מעשיהם, הם יצקו תוכן מהותי שהביא לשינוי שמם בעולם ומילאו את תכלית שליחותם במחשבת הבריאה.
