תשעה באב מגלות לגאולה
תשעה באב מגלות לגאולה דרך השם בסוד האותיות
ט' באב - שער האריות באריאל
יום של פורענות וצרות על עם ישראל, עתידים ישראל לראות נחמה אחרי כל החורבנות והפורענויות שחלו בו. יום שעתיד להפוך ליום של ששון ושמחה בלידתו של משיח.
תשעה באב יום של תענית לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני שנחרבו באותו יום.
בית מקדש ראשון נחרב בידי נבוכדנצר מלך בבל; בית מקדש שני נחרב בידי טיטוס הרומאי.
"עלה אריה [זה נבוכדנצארר] במזל אריה [חודש אב] והחריב את אריאל [בית המקדש]
על מנת שיבוא אריה [זה הקב"ה] במזל אריה [חודש אב] ויבנה את אריאל " [בית המקדש]
החורבן והגאולה מכונים באותו כינוי – 'אריה' (מדרש ילקוט שמעוני)
בעומק הדברים, החורבן הוא חלק מהבניין, והגלות היא חלק מהגאולה.
האות טי"ת בראה את מזל אריה בחודש אב.
ט' באב – הוא יום אריה שבאריה. 'שער האריות' – אריה באריה – ביום תשעה באב.
אריה אותיות ראיה – יראה
תשעה באב, יום מועד לפורענות עוד מבריאת העולם, יום שהתחיל בחשכה ובחסרון גדול של אור, ראיה צרה גורמת לנפילה.
הנחמה היא שכל מקום חסר, מבקש להתמלא. יום תשעה באב מחכה שיתגלה האור.
מגולה לגאולה מגיעים בהכנסת האות אל"ף למילה גולה מגיעים לגא[ו]לה
עולם רוחני בעולם גשמי
לכל דבר בעולם הגשמי יש שורש רוחני פנימי שנסתר מעינינו. אירועים קשים אם מסתכלים עליהם רק במבט חיצוני חווים צער וכאב.
חיצוני מלשון חצי, רואים חצי תמונה, כמו "קליפה שקדמה לפרי", רואים רק את הקליפה החיצונית. זוהי ראייה מצומצמת וצרה נובעת מצרות הדעת.
דעת היא התקשרות, חיבורים והתעמקות שהשכל עושה. דעת מתווכת בין מחשבה להרגשה. הבחירה החפשית בדעת האדם –
דעת מכריע בין טוב לרע. הבחירה בטוב והמיאוס ברע היא תחילת גאולת הדעת.
מבט חיצוני על העולם הוא כמו מבט של ילד קטן, אם העולם משרת ומספק את רצונותיו. צר היא מילה נרדפת לאויב. האויב הגדול ביותר הוא האויב הפנימי השוכן בתוכנו, צרות ראייה.
הרמב"ם קורא להלכות בניין בית המקדש בשם 'בית הבחירה' בו בחר ה' להשרות את שכינתו בעולם.
בית הבחירה שורש בחר בחירה בטוב בונה, בריחה לרע מביאה חורבן.
חטא המרגלים ביום תשעה באב
חטא המרגלים היה ביום תשעה באב, בו חזרו המרגלים משליחותם והוציאו את דיבת הארץ רעה. עם ישראל בכו כל הלילה על מר גורלם וביקשו לחזור למצרים המגלמת צרות הנפש.
"ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו”, וכתוב בגמרא, “אמר רבה אמר רבי יוחנן, אותו היום ערב תשעה באב היה. אמר הקב”ה, הם בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות” (סוטה ל”ה).
חטא המרגלים גרם לפגם שורשי עמוק בנפש, בהסתרת האור שכפו על המציאות כשבחרו לראות את האור הגדול ששוכן בארץ ישראל, כחושך גדול. על כך נגזר על עם ישראל לנדוד ארבעים שנה במדבר כנגד 40 יום שהיו המרגלים בארץ.
ארץ זבת חלב ודבש ארץ ששוכן בה אור אלקי. ארץ ישראל, היא לא עוד מקום בעולם, היא מגלמת מקום רוחני גבוה בתודעה שאפשר להגיע אליו רק ביגיעה.
נחש מול משיח
ברוחניות אין זמן ומקום, יחד עם זאת, כל מאורע שקורה מוטבע במציאות, ממנו נגזרת המציאות שחוזרת באותה תקופה בשנה, תקופה מלשון מקיף, שנה מלשון שונה, חוזר על עצמו או שינוי שניתן לתקן.
מדי שנה בערב תשעה באב, אנחנו חווים את אותו פגם 'רע' שחטאו בני דור המדבר. ר"ע ראשי תיבות ‘רצון עצמי’. רצון מקולקל שהוא כח משחית ומחשיך, הוא יצר הרע שמרחיק מהתכלית של חיי השפעה.
יצר הרע מכונה בשם ‘נחש’ [=358] כמניין מילה 'משיח' בגימטרייה. דוקא ביום של הנחש, יכול להיוולד משיח. כגודל ההסתרה, כך עוצמת האור הטמון בתוכה, בסוד חוק רוחני של הבריאה 'קליפה קדמה לפרי'.
ביום החורבן "נולד מושיען של ישראל", משיח-צדקנו שיביא את הגאולה.
כגודל החשכה כך גדולה ההשתוקקות לאור. בניית הכלי לאור נעשית על ידי רצון להשפיע אהבה באהבת חינם. אהבה [=13] כמניין המילה אחד. עד שנהיה כולנו אחד אהבה, נחבר בין עליונים לתחתונים, נתחבר ליהו"ה אחד.
מהו בית המקדש
בית המקדש הוא מקום של חיבור בין עולמות עליונים לתחתונים, בין רוח לחומר.
תורת הקבלה עוסקת בהקבלה בין האדם לעולם, בין עולמות רוחניים לעולם הגשמי שבו אנו חיים.
המציאות הגשמית משתלשלת ממציאות רוחנית עליונה בדרך של חותם ונחתם.
כפי שיש צורה בעליונים כך ישנה צורה בגשמיות שהיא העתק מוחלט של הצורה בעליונים.
מבנה בית המקדש הוא העתק של מבנה רוחני במבנה גשמי בדרך של חותם ונחתם.
“וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” (שמות כ”ה ח’). בית המקדש הוא לא בעצים והאבנים, הבכי והתענית הם לא על העצים והאבנים
הלב הוא מקום השראת השכינה הקדושה שהיא האור של כלל נשמות ישראל.
חורבן בית המקדש
הבכי הוא לא על חורבן העצים והאבנים אלא על היעדר מקור אור החכמה לקרבת אלוקים. מקום של חיבור בין עליונים לתחתונים שאור אלוקי יכול להתלבש בו רק במקם מתוקן של טוהר מידות, מעשי חסד, רצון להשפיע.
לכל אחד יש אחריות ושותפות בבניין בית המקדש. ועד שייבנה בע"ה במהרה בית המקדש, המשמעות היא שאנחנו מרוחקים ממקום החיבור לכח רוחני שהמקום מגלם.
כל עוד אנחנו רחוקים, האור ימשיך לשכון מחוצה לנו, ובית המקדש ימשיך להיחרב מדי שנה בשנה מדי יום ביום, עד שנסכים להכניס את האור האלוקי לקרבנו במחשבה בדיבור ומעשה שיאיר בנו כאור פנימי.
לכל איש ישראלי יש אות בספר תורה. ואם אות אחת נפגמת, כל הספר פסול. כל עוד כלל נשמות ישראל בפירוד אנחנו פסולים מלפעול את שליחותנו. כולנו אחד וכל אחד נמדד באחדות כוחו הרוחני להאיר ולהשפיע בעולם.
אומרים חז"ל: "כל דור שלא נבנה בית־המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" [ירושלמי יומא פ"א ה"א.] מפרשים חכמי הסוד: הצער והאבל הוא לא על חורבן האבנים והעצים, הצער והייסורים הם על שאין לנו זכות לראות בבניינו משום הפירוד והריחוק בתוכנו, על כל מה שאיננו עושים כדי להביאו, על הניתוק שאנחנו מנותקים זה מזה ומנותקים מאור הבורא כאשר אנו שקועים בחיי השעה.
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"[תענית ל, ב']. עצם האבלות מזככת. זוכה מלשון זיכוך המידות להגיע למקום זך של קדושת הלב – זוכה בהווה ולא רק בעתיד.
"על המת נגזר שישתכח מן הלב"[פסחים נד, ב'], כל עוד זוכרים את המת הוא בבחינת חי, אך כשהוא שנשתכח מן הלב אז הוא כבר מת. כך ירושלים, כל עוד אנחנו זוכרים את חורבן ירושלים, סימן שאותה נקודה שבלב חיה וקיימת בתוכנו ועל כך עתידה לחזור השכינה לציון.
שכינה בכותל המערבי
השכינה מסתתרת בתוך המציאות והשראתה בעולם תלויה במעשי האדם. מעשיהם יכולים להביא לחיבורים או לפירוד
כשישראל נמצאים באהבה ובאחדות שלמה, הם מרבים את אור השכינה בעולם. כשהם חוטאים בפירוד ושנאת אחים, הם גורמים לצמצום האור והשפע בעולם ואז גזרות קשות באות לעולם.
השכינה לעולם לא מסתלקת לגמרי כמו הכותל המערבי שנשאר כשריד האחרון של בית המקדש.
מער"ב ראשי תיבות: "רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ" פירש רבי נחמן, כי שכינה במערב והשכינה בוכה ומייללת על צרת בניה ישראל שהם מפוזרים.
אַיֶּכָּה? במגילת איכה
אַיֶּכָּה אותיות אַיֶּה-כָּה? היכן נעלמה השכינה.
כָּ"ה = 25 בגימטרייה.
המילה העשרים וחמש בספירת המילים מִבְּרֵאשִׁית, היא אוֹר, עליו נאמר "הָאוֹר כִּי טוֹב".
אַיֶּה–כָּה – אַיֶּה אוֹר השכינה שהאיר בִּבְרֵאשִׁית שבעטיו של החטא נגנזו אם גורש מגן עדן.
"אַיֶּכָּה?" מקונן ה' בכאב אַיֶּה? אֵי – אימתי? היכן היית? היכן המקום המוסרי? איפה האחריות שאתם מגלגלים אחריות זה על זה.
היום כמו אז, מגלגלים אחריות מאחד לשני, מגנים זה את זה בדיבורים ובמעשים מגונים זה לזה, במקום לראות את הטוב. בידינו הבחירה להתעורר, להתאחד ולאחד בין כל העולמות.
אַיֶּכָּה?
זוהי קריאה אישית לכל אחד ואחת. לקחת אחריות על הכלל, ולא לדאוג רק לקבלת שכר פרטי שלי. איך? על ידי חסדים מעשים טובים – ואהבת לרעך כמוך – כי אני ה' – אחד! להיות אחד עם כל אחד ואחד.
כך נביא לייחוד בין קב"ה – דוֹדִי ל-כֹּה השכינה הקדושה, במחשבה דיבור ומעשה – באהבת חינם.
'חינם' הפירוש הוא ללא תמורה, ואפשר גם לקרוא חינם זה 'החן שלהם'.
בכל אחד ובכל מצב טמון חן מיוחד שאיתו ירדה הנשמה לעולם.
זוהי קריאה אישית לכל אחד ואחת. לקחת אחריות לראות בעין טובה, לשמוע לכף זכות, לאהבת חינם, מבלי לצפות לקבל תמורה או רווח אישי.
להכניס את האות אל"ף בשיכול אותיות אפל או פלא – לגלות את הפלא החבוי בתוך האפלה
זאת היא גאולה!
שנזכה לגאולה שלמה בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
