יונה בהפטרה ליום כיפור

ככל שיונה ברח משליחותו כך שליחותו רדפה אותו עד שהתרצה בחר בה.
תפילתו נענית והוא קם למלא את שליחותו לנבא: עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת אם לא יהפכו את התנהגותם מרע לטוב היא תיחרב.
התוצאה כל אנשיה חוזרים בתשובה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם כולל המלך בכבודו ובעצמו.

הסיבה העיקרית לבריחתו של יונה משליחותו היא אי הסכמתו עם דרך ה' בה הוא מנהיג את העולם!
הוא ידע שה' ינהג באנשי נינוה במידת הרחמים, אך להשקפתו, הם היו ראויים שינהג בהם על פי מידת הדין, על כן הוא סרב למלא את שליחותו.
אחרי כל האירועים המטלטלים שעברו עליו הוא מתרצה וממלא את שליחותו.
אנשי נינוה חזרו בתשובה וה' סלח להם.
קשה לו עם מידת הרחמים שה' נהג בהם, עד כי הוא מבקש קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי.
הוא יוצא אל מחוץ לעיר, בונה לו סוכה ויושב בצילה.
ה' מצמיח קיקיון שיצֵל עליו. יונה שמח על החסד שעשה אתו האל.
כעבור יום מזמן ה' תולעת שאוכלת את הקיקיון. שמחתו של יונה מתחלפת בצער כשהשמש תופחת על ראשו עד שהוא מתעלף ושואל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת.
לא רק בגלל החום היוקד הוא שואל את נפשו למות, כי אם מתוך הקרע שנפער בתוכו בין השכל הדוחה את התשובה לבין המרגיש את חשיבותה.

השמש היוקדת במדבר מסמלת את מידת הדין המתוחה על ראשו (מסכת סנהדרין דף ד' ע"א) הסוכה אותה בנה יונה והקיקיון אותו זימן לו ה' להצל עליו מסמלים את מידת הרחמים המצילה אותו מאימתה של מידת הדין כדי לגרום ליונה לשנות את דעתו, שיראה עד כמה חשובה מידת הרחמים.