פרשת בשלח - שפ"ע להתעלות מעל כבלי המציאות

שני עניינים מהותיים בחייו של האדם – "מזונותיו וזיווגו קשין לזווגן כקריעת ים סוף" (בבלי, סוטה ב).

מהי 'קריעה'? זוהי פעולה המפרידה דבר שלם לשני חלקים נפרדים. אולם, מים, אי אפשר לקרוע, גם אם תנסה להפריד, הם תמיד ישאפו להתאחד.

בששת ימי בראשית הקב"ה התנה תנאים עם כל מה שברא. בבריאת העולם התנה עם הים: בזמן שאצטרך אתה תבקע ואז תחזור לתנאים הראשונים שקבעתי איתך.

כך האדם, "זכר ונקבה בראם", זיווגו הוכרז ונקבע בשמים "ארבעים יום קודם יצירת הולד, יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לבן פלוני” (סוטה ב).  
כשירד לעולם הוא נקרע מחציו השני וחי בפרוד ממנו ועד שיתאחד עם חציו יחיה בשאיפה ובכמיהה להתאחד עמו. עד אז הוא נקרא בלשון הזהר 'פלגא דגופא', חצי אדם. יש קושי לאחד בין דברים שנראים בלתי אפשריים בין שני אנשים הנראים מנוגדים זה לזה.

בקריעת ים סוף כתוב "וַיָּשָׁב הַיָּם.. לְאֵיתָנוֹ" חזל מפרשים לְאֵיתָנוֹ אותיות לתנאיו.
אומר הבעש"ט אמנם כן, זיווגו של אדם ופרנסתו נקבעים מראש אולם על פי המעשים משתנים התנאים הראשונים.

זיווג כמו פרנסה אינו מתחיל ונגמר באיחוד, זאת עבודה לכל החיים!
אופיים משתנה ואינו צפוי והחכמה היא לדעת לנוע עם השינוי תוך כדי שימור והשקעה לתמיד. מה שנזרע נקצור.