בְּשַׁלַּח דרך השם בסוד האותיות

קריעת ים סוף היא מטרה ושאיפה של כל אדם
לעבור ולבקע את מגבלות הטבע של עצמו

עכשיו הזמן לקפוץ אל כל אותם מקומות שפחדנו,
שלא העזנו,
שחששנו,
שוויתרנו
שנואשנו
שחשבנו שהם בלתי אפשריים,
שנראו לנו אבודים…
אין מצב שאין לו מוצא
הבלתי אפשרי קורה כשאנחנו מאפשרים.

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם
וַיְהִי לשון צער, מפרשים חז"ל .
בְּשַׁלַּח, משמע לגרש, לסלק או להרחיק ואפשר גם לפרש, להוציא לחופשי; לשחרר.
אם כך, על מה ולמה הצער?
מלכתחילה, מכות מצרים, שדוד מערכות הטבע עם כל מכה והכבדת לב פרעה בסירובו לשלח את עמ"י נועדו עבור בני ישראל כדי שיתחזקו באמונה ובטחון בה'.
על אף כל הניסים שישראל ראו, הם עדיין תולים את הישועה בפרעה ומייחסים לו את ההצלה, ולא לקב"ה.
על כך וַיְהִי הצער, זה קרה וזה קורה: הנטייה ליחס הצלות וישועות לדמויות בשר ודם, במקום לבורא עולם.
"אנחנו מצווים לראות בכל יום ויום מחדש כאילו אנחנו בעצמנו יצאנו היום ממצרים" קבעו חז"ל.

בקריעת ים סוף עובר עם ישראל מעין לידה מחדש
לידה היא סוג של 'תיקון' כדי להיוולד למציאות חדשה כ'תינוק'.
מרכבות פרעה מחרידים את העם, מאחור המצרים, מלפנים הים, משני הצדדים מדבר. אין לאן! הכל נראה אבוד!
בלבול, חוסר וודאות בתוך המון סוער, כל אחד מגיב בצורה אחרת:
מובא בירושלמי, תענית י, ב: "תניא: ארבע כתות נעשו אבותינו על הים.
אחת אומרת ניפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים. אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדם.
מה אתם הייתם עושים? עם מי אתם מזדהים?

בזמנים ובמצבים קשים מבחן האמונה נמדד. זה לא זמן מתאים לעצור לתפילה, אלא לפעול בתוך המציאות בנחישות ובביטחון בה' "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ".
נחשון מלשון נחישות, הראשון שקופץ למים, בביטחון ואמונה שזה מה שנדרש לעשות, ואז הבלתי אפשרי קורה כשנחשון מתמסר ומאפשר… עם שלם רואה את הסוף מול ים סוף… וכהרף עין נֶס! נַס הים לאחור, עוברים ביבשה בתוך הים ומרכבות פרעה וחילו טובעים בים.

מרכבות מלשון מורכבות, פרעה מלשון הפרעות.
נחישות בבטחון ואמונה בה' ממוססים כל מצב, באורח פלא המציאות משתנה, כל ההפרעות המורכבות בחיינו טובעות בים ואז עולים וצפים מתוכנו אוצרות ואבני חן. זוכים להתגלות עוצמתית אף גבוהה מנבואה: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"

ים בלשון הזה נקרא" עלמא דאתכסיא "העולם המכוסה, הסמוי והנסתר.
יבשה נקראת "עלמא דאתגליא" המציאות הגלויה לעין.

חכמי הקבלה מראים את ההקבלה המתקיימת בין האדם לעולם – "אדם עולם קטן".
מתוך התבוננות על מבנה העולם אפשר ללמוד על האדם
היחס בין ים ליבשה הוא שלושת רבעי מים משטח כדור הארץ, לעומת רבע שטח היבשות.
זהו בערך היחס המתקיים בין הנסתר לגלוי, כל ההתרחשויות בעולמנו הפרטי קורות "מתחת לפני המים" בתת מודע, לעומת הנגלה במודע.

מים מסמלים אחדות מטבעם להתמזג ולהתאחד.
וממול יבשה גלויה בתודעה החווה נפרדות – אני ואתה.

אנחנו פועלים מתוך הויה של "יבַּשָה", בשכבה דקה שטוחה ושטחית של מציאות מוטעית על אי של אי ודאות.
הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם שם מתגלים עומקם של דברים, דרך כל שכבות המציאות- בין המודע לתת-מודע, בין ים ליבשה, נקרעים בין שני הפכים – שני מצבים מנוגדים. אנחנו נקראים לקרוע את 'ים סוף' של עצמנו, להתעלות מעל טבע המציאות הגשמית המוגבלת לזמן ולמקום, מפרידה אותנו מעצמנו ומהזולת.

פרנסה וזיווג "קשים לזווגן כקריעת ים סוף" (בבלי, סוטה)
'קריעה'. היא למעשה, פעולה המפרידה דבר שלם לשני חלקים נפרדים.
אולם, מים, גם אם תנסה להפריד, הם תמיד ישאפו להתאחד. אז איך הגיע הביטוי "קריעת ים סוף"?

בקריעת ים סוף כתוב "וַיָּשָׁב הַיָּם.. לְאֵיתָנוֹ"
חזל מפרשים לאיתנו אותיות לתנאיו.
בבריאת העולם בששת ימי בראשית התנה הקב"ה תנאים עם כל מה שברא.
עם 'ים סוף' קבע תנאי, בזמן שאצטרך אתה תבקע.

כך גם האדם נברא מאוחד "זכר ונקבה בראם".
כשירד לעולם הוא נקרע מחציו השני וחי בפרוד ממנו – 'פלגא דגופא', חצי אדם, כלשון הזהר.
הוא יהיה בשאיפה ובכמיהה להתאחד עם החצי השני, זיווגו שהוכרז עליו ונקבע בשמים.
"ארבעים יום קודם יצירת הולד, יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לבן פלוני” (סוטה ב).
'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'.
יש קושי לאחד בין דברים שנראים בלתי אפשריים בין שני אנשים הנראים מנוגדים זה לזה.
זאת ועוד, אומר הבעש"ט אכן נקבעים מראש, אלא שעל פי המעשים משתנים התנאים. אנשים, אופיים משתנה ואינו צפוי. זיווג ופרנסה צריך לדעת לשמור ולהשקיע בהם בכל רגע בזמן.

פרשת בְּשַׁלַּח, מעניקה שפ"ע של מתנות להתעלות מעל טבע המציאות המוגבלת
שירת הים, לזיווג ולפרנסה טובה .
פרשת המן לפרנסה בשפע וחיזוק האמונה.
ע"ב שמות קודשפרשת בְּשַׁלַּח, מעניקה שפ"ע של מתנות להתעלות מעל טבע המציאות המוגבלת
שירת הים, לזיווג ולפרנסה טובה .
פרשת המן לפרנסה בשפע וחיזוק האמונה.
ע"ב שמות קודש – 72 צירופי אותיות בהם השתמש משה לבקע את הים. מסוגלים להתעלות מעל טבע המציאות: לפריצת דרך, חיזוק והגנה לפתיחת שפע.

בני ישראל במדבר, עוברים מסע לביסוס האמונה דרך צורך גשמי בסיסי, 'המן' לחם מן השמים נקרא 'לחם אמונה'- מָן הוּא אותיות אמונה וכן 'המן' אותיות 'מנה' מידה, מינון. ההוראה: יוֹם בְּיוֹמוֹ ללקט ממנו למשפחותיהם -מנה במידה הנחוצה. ללמוד לסמוך ולהסתפק במה שנצרך באמת ולא בצרכים כוזבים.
קטני האמונה היו טורחים ומשוטטים לחפש את המן, לקטו מעבר למנה הנחוצה כדי שיהיה גם למחר, אז 'המן' העלה עובש ורימה (תולעים).
לעומתם, בעלי האמונה, היו רק יוצאים מפתח האוהל ומוצאים אותו זמין ללא כל טורח.

מבחן האמונה עולה מדרגה ביום הששי
מבחן האמונה עולה מדרגה ביום הששי, הפעם ההוראה ללקוט ממנו ליומיים לששי ולשבת ומי שיבוא ללקוט ממנו בשבת לא ימצא אותו. וראה זה פלא, ביום שבת 'המן' אינו מעלה רימה או עובש. שבת היא מקור הברכה.

אמונה מעל הדעת מחוברת לשפע עליון.
רווח אינו בא בהכרח ביחס ישיר להשקעה. יש אנשים שעובדים מצאת החמה עד 'צאת הנשמה' ואין להם די רווח או רווחה ויש אנשים שבמאמץ קטן זוכים לשפע מבורך.

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
זוהי האמונה התמימה ובכוחה להתעלות מעל כל מצב.
בכל יום מחדש מתעוררים בהודיה ובהכרת הטוב עם שירת הים
בשלח הן אותיות שח-לב….
תפילה בשיחת הלב ממעמקי הנשמה
בשירה ובזמרה, יש בכוחה לזמור את כל העכובים עד לגאולה השלמה

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם