פרשה ליום הכיפורים דרך השם בסוד האותיות

אחרי מות ליום כיפור דרך השם בסוד האותיות

פרשה ליום הכיפורים דרך השם בסוד האותיות

פרשה ליום הכיפורים דרך השם בסוד האותיות
צופן אדם־עולם בפרשה

אַחֲרֵי מוֹת

בשחרית עבודת כהן ובמנחה פרשת עריות

אלי־זה לנדאו

פרשה ליום הכיפורים דרך השם בסוד האותיות

ביום הכיפורים בשחרית ובמנחה קוראים מתוך פרשת 'אַחֲרֵי מוֹת', בבוקר קוראים את עבודת כהן גדול ביום הכיפורים ובמנחה את פרשת עריות.

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.
פסגת עבודת כהן גדול, ביום הכיפורים, יום קדוש, יום של כפרה ותשובה היתה להעלות ולרומם לקדושה את כל ענייני המציאות, במקום שנקרא 'קודש קודשים' בו היה מקטיר קטורת לפני ולפנים, לפני יחידו של עולם בעבור כל נפשות ישראל ועבור כל העולם כולו.

עיני כל ישראל נשואות אל כהן גדול, חייהם תלויים בעבודתו.
עבודתו היתה כרוכה בסכנת נפשות, ועלולה היתה לעלות לו בחייו. היא הצריכה משנה זהירות שמא חלילה וחס לא יבוא לידי עבירה או תקלה במחשבתו. מסופר במדרש, באותה עת אף אחד לא יכול היה להתקרב למקום, אפילו מלאכי השרת לא יכלו לעמוד שם מגודל המעמד והקדושה.
בזוהר הקדוש מסופר, שלשלת זהב הייתה קשורה לעקבו של הכהן הגדול בשעה שהיה נכנס לקודש הקודשים, ביום הכיפורים, למקרה שחלילה ימות בקודש הקודשים והרי הכניסה לשם אסורה, אז יצטרכו למשוך את גופתו החוצה עם השלשלת.

"שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל"
אחת המצוות המרכזיות ביום הכיפורים היתה שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים זכרים, זהים בגודלם ובמראם, כך שלא ניתן יהיה להבדיל ביניהם,
שְׂעִיר מלשון שערים, על ידו, כהן גדול היה צריך לפתוח פתח שערי שמים לא רק בשביל עצמו, אלא בשביל כל עם ישראל ובשביל העולם כולו.

וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת:
גּוֹרָל אֶחָד לה' – עליו היה מתודה על חטאותיו ועל חטאות אחיו הכהנים.
וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל – עליו היה מתודה על כל חטאות ועוונות רבבות אלפי עם ישראל. אותו היו משלחים למדבר, הרחק מן היישוב, מקום שאין בו חיים, כדי שיתכפרו עמו כל עוונותיהם של בני ישראל.

"לַעֲזָאזֵל", הוא ביטוי לאותם כוחות של "הסטרא אחרא" ('הצד האחר') היונקים את חיותם מהקודש.
יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר לעם ישראל, זוהי הזדמנות פז לאותם כוחות "הסטרא אחרא" לקטרג על ישראל. אך כאשר הוא מקבל את מנחתו שְׂעִיר עִזִּים, הוא מסכים להיפרד ולעזוב את הקדושה ולא רק שהוא שותק הוא אף מלמד עליהם זכות.

"שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל" ביטוי המבטא הטלת אשמה על אדם או קבוצת אנשים. במקום לקחת אחריות מוצאים שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל.
אולם כאן, אין התורה דורשת לבריחה מאחריות או לתת שוחד לשטן, להיפך, יש כאן דרישה לאחריות. לא די להכיר בעוונותינו, עלינו להתאמץ לתקן את דרכנו. בעצם הכוונה, הרצון והמאמץ לתקן – מגיעה סליחה ומחילה. ואת המקומות שלא נוכל לתקן, צריך לדעת לשחרר ולפתוח דרך תשובה.

במנחה קוראים איסור גילוי עֲרָיוֹת שהם בגדר "יהרג ואל יעבור", הם אבן פינה של התרבות האנושית, איסור משכב עם קרובי משפחה, או אשה נשואה, משכב זכר ובהמה.
אין הבדלה בין קטינות למבוגרות, בין זכר לנקבה, בין עניים לעשירים, האיסור חל על כולם באותה מידה.
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ. מצרים היא נקודת המוצא, לא היו בה חוקים בענייני אישות משפטיהם חתרו תחת כבודו וחירותו של אדם.

וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ
כנען היא נקודת ההגעה העתידית. שם האמינו שהגירויים לא ניתנו כדי לשלוט בהם, אלא כדי לספק אותם כדרך הבהמה.

אין התשובה גמורה בבריחה מפני היצר אלא בהתמודדות עמו
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם
הרגע הזה הוא נצח! כל מעשה מטביע את חותמו ומנציח את תוצאותיו לנו ולצאצאים שלנו. אנחנו קובעים את גורלנו ואת גורל הדורות הבאים.
כל הסוד הוא להשכיל לאחד את כוחנו, להתגדל ולהתקדש כאיש אחד! הקדושה היא עבודת מודעות אישית ופנימית, שמטרתה להרים ולרומם את הבריאה כולה.
כולנו ערבים זה לזה בערבות הדדית.
ערבות מלשון מעורבים ומעורבבים זה בזה. אדם העושה דברים אסורים הוא אסיר השבוי בכוחות הטומאה, ואיתו הוא אוסר את הסביבה כולה. אלה מעגלי השפעה. אם אחד עושה – כולם זוכים, וכשאחד מוריד – כולם יורדים.
מָשָׁל לִבְנֵי־אָדָם שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה.
נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו.
אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ?
אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ?
אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה

"זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים חותמנו בספר חיים למענך אלוהים חיים"
אחרי 40 ימי סליחה מ-א' אלול,יום הכיפורים, יום החתימה על מה שנגזר בראש השנה. כל המציאות תלויה על כף המאזניים, איך תהיה ואיך תיראה כל השנה.

כל אדם הוא בבחינת כהן גדול שאמור לכהן את חייו מתוך קדושה ואחריות אישית לעצמו ולבריאה כולה.
בבואנו אל הקודש עלינו לבוא מתוך שלמות האמונה, לזכור ש"ה' א-להינו ה' אחד"
התורה נכתבה לכל הדורות, היום שאין בית מקדש ואין שעירים, תפילה, תשובה וכוונת הלב תופסת את מקומם.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

אלי-זה לנדאו - התבונה דרך השם
[[ טופס מוטמע]]



רוצה לקבל את הצופן בפרשה דרך השם מדי שבוע למייל

מלאו פרטים כאן בתיבה משמאל והוא ישלח אליכם באהבה.


תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי