פרשת וַיֵּשֶׁב - לחיות עם הזמן
פרשת וַיֵּשֶׁב
פרשת וַיֵּשֶׁב דֶּרֶךְ הַשֵׁם בסוד האותיות
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח בפרשת וישב
יוסף ותמר מופיעים באותה הפרשה
השניים מסרו את נפשם למען מטרה נעלה גם במציאות עגומה כשהדרך לא היתה ברורה או מובנת.
כל מה שהנחה אותם זאת אמונה תמימה ושלמה בהנהגה נסתרת בה הם נדרשים למלא את חלקם בתכנית הגדולה.
הם פעלו מתוך הכרה שההיבט האישי לכשעצמו איננו המטרה הנעלה והמרכזית. הם לא נכנעו לאירועים חיצוניים ונפלו או בגדו בשליחות נשמתם. על כך הם זכו להיות ראויים שמהלך אלקי גדול יעבור דרכם. משיח בן יוסף ולימים בע"ה מתמר ויהודה יוולד משיח בן דוד.
בספרות המדרש יוסף ותמר מתוארים כצדיקים.
שניהם מוכנים להוציא את עצמם להורג ובלבד שלא ילבינו ברבים את פניו של יהודה.
על תמר נאמר הִיא מוּצֵאת, וביוסף נאמר הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי. שניהם לא רצו לחשוף את קלונם, זו של יהודה, וזה של אחיו לפני המצרים.
יוסף כַּתָּמָר נאמן לשליחותו
השמועה שתמר הרה מגיעה אל יהודה. הוא אינו מקשר בין "מעשה תמר" לביאתו אל הקדשה.
על כן הוא מבקש להמיתה. ברגע האמת היא נמנעת מלהלבין את פניו ברבים, גם אם הדבר כרוך במיתתה. תמר מציגה בפניו את העירבון שהשאיר בידה כשבא אליה כקדשה. היא מוציאה את הפתילים ואת החותמת ואת המטה עם אותיות שמו, ומשאירה את ההכרעה בידיו. לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה. או אז קולט יהודה את כל המהלך האלוקי ואומר – צָדְקָה מִמֶּנִּי. בהתבטלות ובהתמסרות מוחלטת מקבל את המצב. תמר במסירות נפש, ללא שיקולים אינטרסנטיים אישיים, התבטלה בפני התכנית האלוקית ופעלה לאור ההכרה שההיבט האישי לכשעצמו איננו המטרה הנעלה והמרכזית. על כך הם זוכים להיות ראויים שהמהלך האלוקי יעבור דרכם בלידת התאומים זרח ופרץ, שמהם ייוולד משיח בן דויד בע"ה.
בו בזמן יוסף היה בשקו, אחיו בשברון ובהאשמות, יעקב באבלו – זמן ירוד של כולם, אך הכול עניין אחד – בזמן שנדמה כי כלל ישראל נמצא במצב הגרוע ביותר, הרי נפעלים אז עניינים אחרים לגמרי להוריד אורו של משיח.
יוסף ותמר כעץ התָּמָר – כפי שגזע התמר הוא ישר ואין בו עיקומים או סיקוסים (בליטות נפוחות), כך אין בצדיקים עיקומים וסיקוסים הנובעים מאינטרסים אישיים או ישות עצמית.
אין בהם נפיחות של גאווה וכל פעולתם היא ישר־אל, להשפיע נחת רוח לאלוקים ולאדם. מצדיקים את כל המאורעות הקורים להם, כמהלכים שהקב"ה מגלגל לטובת כלל ישראל.
פרשת וישב במעגל הזמן מגיעה בחנוכה
השכינה שוכנת בנקודה פנימית עמוקה בלב כל יהודי
היא נסתרת בין שברי אמיתות וקרשי השקרים של חיצוניות העולם, כבויה בחשכת השכחה.
'פך' הוא כלי 'השמן' היא 'הנשמה' הפנימית. היוונים מייצגים את הקליפה החיצונית.
היוונים שהרסו וניתצו את הכדים מייצגים את רצונות הגוף ורצון עצמי. רצון עצמי, מכשיל ומחטיא את האדם מלראות את האמת הפנימית מעבר למעטפת החיצונית. יוסף הצדיק כתמר השכילו לראות מעבר לקליפה החיצונית המסתירה את המהות הפנימית.
הנשמה אותיות שמֹנה (8) מספר שמונה הוא מעל השבע, מעל הטבע.
חייב כל יהודי להאמין בנס פך השמן שהיה בו ״שמן זך״ שהאיר שמונה ימים.
'זך' מלשון 'זיכוך' על ידי זיכוך המידות יוכל להתעלות מעל הטבע של עצמו.
להאיר את אור נשמתו מתוך הנקודה שבלב מתוך אמונה זכה תמימה וטהורה.
אומר הרב סולובייצ'יק, ההליכה בחשכה בכמיהה למצוא את האושר המיוחל, וממול הבריחה מהסבל והסופיות הנפסדת, מוליכה את האדם לחפש את אבדתו.
חשכה אותיות שכחה, היוונים הם החושך שניסו להשכיח מישראל את אור הבורא בגזרות שגזרו על ישראל
שמונת ימי חנוכה, ימים של חניכה להאיר בהדרגה את השכחה על ידי העלאת האור במנורה בבית המקדש שבלב להתחבר לאור הגנוז מבראשית.
"כל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן" (רבי ישראל סלנטר)
נ"ר אותיות נשמה רוח
תיקון הנפש לאור הרוח על ידי מציאת פך השמן החבוי עמוק בתוך הנפש חתום בחותמו של כהן גדול המכהן בבית המקדש – זהו נס חניכת האור לעולם – אורו של משיח מאיר בקרוב ממש בע"ה!