לשניהם בגד המשמש לזיהוי הייעוד שלהם ולחשיפתו.
בספרות המדרש יוסף ותמר מתוארים כצדיקים. שניהם מוכנים להוציא את עצמם להורג ובלבד שלא ילבינו ברבים את פניו של יהודה.
על תמר נאמר הִיא מוּצֵאת, וביוסף נאמר הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי, משום שלא רצה לחשוף את קלונם של אחיו לפני כל המצרים.

תמר הקדושה נאמנה לשליחותה מוצגת כמופקרת בחוסר ברירה, התחפשה לקדשה כדי למשוך אליה את יהודה שהתמהמה להשיאה לשֵׁלה
כדי להמשיך את זרעו בשושלת ישראל אחרי שהתאלמנה לער ואונן בניו של יהודה.

השמועה שתמר הרה מגיעה אל יהודה. הוא אינו מקשר בין "מעשה תמר" לביאתו אל הקדשה.
על כן הוא מבקש להמיתה. ברגע האמת היא נמנעת מלהלבין את פניו ברבים, גם אם הדבר כרוך במיתתה.
תמר מציגה בפניו את העירבון שהשאיר בידה כשבא אליה כקדשה:
את הפתילים ואת החותמת ואת המטה עם אותיות שמו, ומשאירה את ההכרעה בידיו:
לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה. או אז קולט יהודה את כל המהלך האלוקי ואומר – צָדְקָה מִמֶּנִּי.

תמר במסירות נפש, ללא שיקולים אינטרסנטיים אישיים, התבטלה בפני התכנית האלוקית ופעלה לאור ההכרה שההיבט האישי לכשעצמו איננו המטרה הנעלה והמרכזית.

כשיהודה מגלה את המהלך אף הוא מקבל אותו בהתבטלות ובהתמסרות מוחלטת.
זוכים להיות ראויים שהמהלך האלוקי הגדול יעבור דרכם בלידת התאומים זרח ופרץ, שמהם ייוולד משיח בן דויד בע"ה.

בו בזמן יוסף היה בשקו, אחיו בשברון ובהאשמות, יעקב באבלו – זמן ירוד של כולם, אך הכול עניין אחד – בזמן שנדמה כי כלל ישראל נמצא במצב הגרוע ביותר, הרי נפעלים אז עניינים אחרים לגמרי להוריד אורו של משיח.

יוסף צַדִּיק כַּתָּמָר
כפי שגזע התמר הוא ישר ואין בו עיקומים או סיקוסים (בליטות נפוחות), כך אין בצדיקים עיקומים וסיקוסים הנובעים מאינטרסים אישיים או ישות עצמית.
אין בהם נפיחות של גאווה וכל פעולתם היא ישר־אל, להשפיע נחת רוח לאלוקים ולאדם. מצדיקים את כל המאורעות הקורים להם, כמהלכים שהקב"ה מגלגל לטובת כלל ישראל.

פרשת וישב מופיע בחנוכה
נס פך השמן שנמצא לאחר ניפוץ הכדים וחילולם בבית הקדש הוא הנס שקורה, לא בקירות, בעצים ובאבנים אלא בלבנו.
השכינה שוכנת בנקודה פנימית עמוקה בלב כל יהודי
היא נסתרת בין שברי אמיתות וקרשי השקרים של חיצוניות העולם, כבויה בחשכת השכחה.
'פך' הוא כלי ו'השמן' היא 'הנשמה', היוונים שהרסו וניתצו את הכדים הם כל אותם רצונות הגוף שהכשילו והחטיאו את האדם מלראות את האמת הפנימית מעבר למעטפת החיצונית כפי שהשכילו יוסף הצדיק כתמר לראות

הנשמה אותיות שמֹנה מספר שהוא מעל השבע, מעל הטבע .חייב כל יהודי להאמין בנס פך השמן שהיה בו ״שמן זך״ שהאיר שמונה ימים.
למצוא את פך השמן החבוי עמוק בתוך נפשו, חתום בחותמו של כהן גדול.
'זך' מלשון 'זיכוך' על ידי זיכוך המידות יוכל להתעלות מעל הטבע של עצמו
להאיר את אור נשמתו מתוך הנקודה שבלב מתוך אמונה זכה תמימה וטהורה.

אומר הרב סולובייצ'יק, ההליכה בחשכה בכמיהה למצוא את האושר המיוחל, וממול הבריחה מהסבל והסופיות הנפסדת, מוליכה את האדם לחפש את אבדתו.
חנוכה חג האור בו חוגגים את חגיגת ניצחון הרוח – ניצחון האור על החושך.
חשכה אותיות שכחה, היוונים הם החושך שניסו להשכיח מישראל את אור הבורא בגזרות שגזרו על ישראל
שמונת ימי חנוכה, ימים של חניכה להאיר בהדרגה את השכחה על ידי העלאת האור במנורה בבית המקדש שבלב להתחבר לאור הגנוז מבראשית/

"כל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן" (רבי ישראל סלנטר),
נ"ר אותיות נשמה רוח
תיקון הנפש לאור הרוח למצוא את פך השמן החבוי עמוק בתוך הנפש חתום בחותמו של כהן גדול המכהן בבית המקדש
זהו נס חניכת האור לעולם – אורו של משיח מאיר בקרוב ממש בע"ה!