יוֹנָה בהפטרה ליום כיפור דרך השם בסוד האותיות

יונה בהפטרה ליום כפור דרך השם בסוד האותיות

יוֹנָה בהפטרה ליום כיפור דרך השם בסוד האותיות

יוֹנָה בהפטרה ליום כיפור דרך השם בסוד האותיות
צופן אדם־עולם בהפטרה

יוֹנָה "מעשה שהיה", כולו משל

לנשמה הנצחית שהיא בֶן-אֲמִתַּי בן הקב"ה שחותמו נקרא 'אמת'

אלי־זה לנדאו

יונה בהפטרה ליום כיפור דרך השם בסוד האותיות
סיפורו של יוֹנָה "מעשה שהיה", כולו משל ואלגוריה למסע שליחות הנשמה הנצחית חלק אלוקה ממעל בעולם.
בֶן-אֲמִתַּי בן הקב"ה שחותמו נקרא 'אמת' שנשלח למלא את שליחותו להשפיע בעולם הזה.

רעיונות עמוקים מהותיים
בשמו של יוֹנָה רומז על יונתו של נח אשר נשלחה למשימתה שלוש פעמים.
כך על יונה עברו גלגולים להביא אותו לידי מילוי שליחותו כפי רצון ה'.

לכל אדם יש שליחות, תכלית ומטרה למלא את חלקו בעולם.
כל האירועים והמצבים שעובר עליו, הם כדי שיגיע למלא את שליחותו במחשבת הבריאה כפי רצון ה'.

מסופר על יונה שנדרש קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה וּקְרָא עָלֶיהָ להשיב בתשובה את תושבי נינוה על שחטאו בין אדם לחברו.
קוּם! מבטא שליחות, אך יונה בורח מהשליחות, יורד ירידה אחר ירידה המגיעה לשיאה בהירדמות.
הוא בורח ליפו, מוצא אֳנִיָּה לרדת בה לתרשיש הממוקמת בחוץ לארץ מקום שאין השכינה נגלית שם.

הגאון מוילנא בפירוש לזוהר מפרש אֳניה היא משל לגוף האדם,
אֳנִיָּה מלשון 'אני' 'אנינות' – העולם הזה, עולם החומר.
אניה משמשת ככלי להעברת סחורה ממקום למקום.

כשיונה מסרב לשליחותו, ה' מטיל רוח גדולה וסערה על הים עד שהאֳנִיָּה חישבה להישבר.
המלחים משליכים את הכלים אל הים כדי להציל את האניה מטביעה אך הים הולך וסוער.
יונה במקום להתמודד, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם.
המילה "ירד" חוזרת על עצמה וַיֵּרֶד יָפוֹ… וַיֵּרֶד בָּהּ…
ירידה החוזרת על עצמה פעם אחר פעם כשיונה מסרב למלא את שליחותו. הירידה גוררת אחריה ירידה נפשית המנתקת אותו מעצמו ומסביבתו וממשיכה בירידה מוסרית, בבריחה מאחריות לחיי האנשים בספינה למרות הסכנה הנשקפת לחייהם.

רב החובל הוא המוח המחפש את הנשמה "יונה" הנמצאת בירכתי הספינה
קורא לו: מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם!
לא מדובר על סתם "נרדם" שינה מתוך עייפות, אלא על תרדמה רוחנית. מצב של הסתר וריחוק מרוחניות, מהתכלית הפנימית האמתית שיש בכל מצב.
יונה נמצא במצב 'רדום' אותיות 'מורד' כשהוא בורח משליחותו האישית המתגלה בהמשך כבריחה מאחריות אנושית.

רב החובל (המח) מדבר אל יונה (הנשמה) שיתרצה: קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ
אך יונה ממשיך בתרדמתו הרוחנית על כן גם קריאתו של רב החובל איננה מעירה אותו.

הסערה ממשיכה, המלחים מפילים גורלות על מנת לדעת בגלל מי הסערה. הגורל נופל על יונה. הוא מתוודה על בריחתו מפני שליחותו ומבקש מהם שישליכו אותו אל הים, כדי שתיפסק הסערה. הם מבינים שזה רצון ה' ומשליכים אותו לים.

ה' מזמן דג גדול לבלוע את יונה. שלושה ימים ושלושה לילות הוא שוהה במעי הדג משם הוא מתפלל לה' שיציל אותו.

תפילתו נענית והוא קם למלא את שליחותו לנבא: עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת אם לא יהפכו את התנהגותם מרע לטוב היא תיחרב.
התוצאה כל אנשיה חוזרים בתשובה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם כולל המלך בכבודו ובעצמו.

הסיבה העיקרית לבריחתו של יונה משליחותו היא אי הסכמתו עם דרך ה' בה הוא מנהיג את העולם!
הוא ידע שה' ינהג באנשי נינוה במידת הרחמים, אך להשקפתו, הם היו ראויים שינהג בהם על פי מידת הדין, על כן הוא סרב למלא את שליחותו.
אחרי כל האירועים המטלטלים שעברו עליו הוא מתרצה וממלא את שליחותו.
אנשי נינוה חזרו בתשובה וה' סלח להם.
קשה לו עם מידת הרחמים שה' נהג בהם, עד כי הוא מבקש קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי.
הוא יוצא אל מחוץ לעיר, בונה לו סוכה ויושב בצילה.
ה' מצמיח קיקיון שיצֵל עליו. יונה שמח על החסד שעשה אתו האל.
כעבור יום מזמן ה' תולעת שאוכלת את הקיקיון. שמחתו של יונה מתחלפת בצער כשהשמש תופחת על ראשו עד שהוא מתעלף ושואל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת.
לא רק בגלל החום היוקד הוא שואל את נפשו למות, כי אם מתוך הקרע שנפער בתוכו בין השכל הדוחה את התשובה לבין המרגיש את חשיבותה.

השמש היוקדת במדבר מסמלת את מידת הדין המתוחה על ראשו (מסכת סנהדרין דף ד' ע"א) הסוכה אותה בנה יונה והקיקיון אותו זימן לו ה' להצל עליו מסמלים את מידת הרחמים המצילה אותו מאימתה של מידת הדין כדי לגרום ליונה לשנות את דעתו, שיראה עד כמה חשובה מידת הרחמים.

ההפטרה בתפילת מנחה ביום הכפורים מדגישה את השליחות שיש לכל אחד ואחד דרך סיפורו של יונה.
זהו סיפור גדול כלל עולמי – המילה גָּדוֹל חוזרת על עצמה בכל מיני צורות, מצבים, דמויות ורגשות: הָעִיר הַגְּדוֹלָה; רוּחַ-גְּדוֹלָה; יִרְאָה גְדוֹלָה; דָּג גָּדוֹל; רָעָה גְדוֹלָה; שִׂמְחָה גְדוֹלָה; הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו.
אך יונה הנביא עצמו לא זוכה לכינוי גָּדוֹל בעקבות התנהלותו לאורך כל הדרך שאינה הולמת את שליחותו.

מלכתחילה במילוי שליחותו היה עליו להיות בהתבטלות אל מול רצון ה' בבחינת 'אין', אך הוא בחר ב-'אני' שלו, לפעול מתוך מניעים של רצון עצמי.

אין לעולם קיום בלי שכל אחד ימלא את שליחות, בלי שכל אחד ידע את מקומו ויתבטל אל מול רצון ה'. כפי שאין לעולם קיום בלי שמירה על מצוות שבין אדם לחברו.
אנשי נינוה חטאו בין אדם לחברו בחָמָס, מילה המביעה שוד, גזל, עוול, קלקול, השחתה בחומר וברוח.
הפטרת יונה מראה עד כמה גדולה כוחה של תשובה.
תשובה היא ערך יסודי באמונת ישראל. ה' ברא את 'התשובה' עוד בטרם ברא את העולם.

אין התשובה גמורה בבריחה מפני היצר אלא בהתמודדות עמו.
על כן תהליך תשובה נעשה בשלבים: הכרה בחטא, הבעת חרטה, בקשת סליחה, ושינוי התנהגות.

יום הכיפורים יום סליחה וכפרה, מכפר על חטאים שבין אדם לאלוהיו אך לא על חטאים שבין אדם לחברו.
איננו יודעים אם נענינו, על כן בתפילת 'עננו', אנו מבקשים: "מי שענה ליונה במעי הדגה הוא יעננו"
עננו – עֲשֵׂה לְמַעֲנָךְ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ.

בתפילת נעילה רגע לפני שננעלים שערי ההיכלות העליונים.
כל אחד לעצמו עומד בפני בוראו בהיכלו, אף אדם או מלאך לא יכול להיכנס עמו פנימה.
רגע מקודש הקורה רק פעם אחת בשנה, ביום כיפור, זהו 'עת רצון' בה מתגלה החיבור לנשמה – מתעורר לחיים הניצוץ האלוקי החבוי בתוכנו, החלק הכי גבוה הנקרא "יחידה שבנפש" של כל יהודי.
כתיבה וחתימה טובה

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

אלי-זה לנדאו - התבונה דרך השם
[[ טופס מוטמע]]



רוצה לקבל את הצופן בפרשה דרך השם מדי שבוע למייל

מלאו פרטים כאן בתיבה משמאל והוא ישלח אליכם באהבה.


תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי