קהלת בשבת סוכות - חג האסיף
חג האסיף אוספים את היבול הרוחני
דרך השם מודעות בסוד האותיות
"שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי"
הסוכה היא בסוד "וימינו תחבקני". כעין חיבוק של מעלה, "ימינו" מחבקת, מקרבת ועוטפת בעצם הישיבה בה.
"שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" כנגד הימים הנוראים ראש-השנה ויום-הכיפורים, שהם ימי הדין והיראה (שמאל=דין), עזרה לנו לעשות תשובה לדחות את העוונות
וכעת "ימינך פשוטה לקבל שבים", "וימינו תחבקני" חג-הסוכות, חסדים ואהבת ה' לעם ישראל (הימין =חסד) בבחינת "חיבוק" ההתפשטות מן המרכז החוצה.
בימים הנוראים העבודה היתה במידת היראה
בסוכות העבודה היא במידת האהבה
הקב"ה אוסף אותנו אליו מצד החסד, האהבה והשמחה.
ימי חול המועד סוכות הם ימים של "הביאני המלך חדריו", "בצלו חמדתי וישבתי",
מובא בזוה"ק, עד יום הכיפורים הימים היו בבחינת "שמאלו תחת לראשי", ימי דין,
ומ-סוכות אלו הם ימי חסד בבחינת "וימינו תחבקני", בהם אנו מוסיפים ועולים מעלה באמונה.
קהלת במבט על החיים בשורה של ניגודים
לפני קריאת התורה בשבת סוכות נהוג לקרוא את מגילת קהלת אותה כתב שלמה המלך אשר בנה את בית המקדש וחנך אותו בתשרי.
מגילת קהלת מיוחסת לשלמה המלך עליו נאמר "שהשלום שלו" הוא ראה את המציאות מנקודת מבט שלמה שיש בה שכל ולא רק רגש.
קהלת במבט על החיים, מביא שורה ארוכה של ניגודים וקצוות בחיי האדם
ובאותה נשימה הוא ממצה את כל הקיום במילים "הֲבֵל הֲבָלִים, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל".
"הָבֶל" מלה החוזרת על עצמה שמשמעותה נתפסת כ-"שטויות".
"הָבֶל" הוא גם אד היוצא מהפה בנשיפת האויר ומיד מתפוגג… כמו צל חולף…
בעולם שבו הכל זמני וארעי, יציאה מהבית המקום הבטוח והקבוע המוכר והנוח אל לומדים לשחרר אחיזה.
סוכה מייצגת את ארעיות החיים, הכל זמני וארעי, כמו ענן… לרגע כאן, וברגע שאחרי נעלם. שום דבר לא נשאר במצבו לנצח.
כל העולם כולו גשר צר מאוד
לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
בחיים הכל בר חלוף
וְעֵת לְכָל חֵפֶץ
חֵפֶץ, הוא כלי והוא גם רצון.
לכל אדם יש רצון וכלי להגשים – האחד מלא בנחישות, אחר ברפיון ידיים, מוותר ונוטש. מה שנכון להיום, לא בהכרח נכון למחר…
כדי להגשים את הרצון יש לברר תחילה את התכלית שלשמה הרצון נוצר.
רבי נחמן אומר, "האיש הישראלי צריך להסתכל על השכל של כל דבר".
להתבונן על כל דבר בהיבט שכלי עמוק לא רק מנקודת מבט המסתכמת רק במראה אלא בסיבה העמוקה של הדבר.
לשם כך, אדם צריך להיות מלך כשהגוף הממלכה שלו. מלך נותן למח (לשכל) למשול על הלב ולא להיפך, לרגש למשול בו. ראשי תיבות מל"ך – מח, לב כבד.
רגש אותיות גשר. כאשר אדם פועל מתוך רגש, אז הוא מהלך על גשר צר מאוד שמצבים רגשיים מצרים ומצערים אותו.
השכל הוא אור גדול. לכן רק כאשר אדם יסתכל על השכל של כל דבר, ללא מעורבות רגשית, ראייה פשוטה מכל לבוש, אז מתאפשרת ההארה להבנה שלמה של הדבר, אז מתאפשר השלום.
סוכות - תחנה לפיתוח השמחה בחיזוק האמונה
אדם כמו צל חולף – הרגע הזה הוא נצח! הוא ההוויה, הוא מתנה, ממנו נובעת השמחה.
מתוך שמחה נפתח הלב ומתרחב, וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים ט"ז)
כאשר אדם מתחזק באמונה ובביטחון בבורא, אז הוא יכול לראות את ההנהגה העליונה של הקב"ה בעולם שבו הכל זמני וארעי. אז הוא מגיע אל שורש השמחה מחמת גילוי האהבה שיש בהנהגה העליונה – בהויה. זהו זמן שמחתנו להתנער מענייני העולם הזה.
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיהו י"ב)
מים הם מקור החיים הם בבחינת חסד ואהבה המושפעים עלינו בימים אלה של סוכות.
במשנה במסכת סוכה מתוארת השמחה "מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה – לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו". דרשו חז"ל בירושלמי, בית השואבה – שמשם שואבים רוח הקודש לכל השנה.
סוכה קשורה בשבת
סוכה קשורה בשבת
ראשי תיבות ב-סוכות ת-שבו ש-בעת – שב"ת
שבת חול המועד סוכות זהו עיצומו של יום שמחתכם
כל הבריאה נבראה בשבעה ימים שהם שבוע, יחידה שלמה של זמן. שבעה ימים שיושבים בסוכה להורות שימים אלו מיועדים להאיר את כל השנה מכאן הם מקור השמחה לכל השנה. וזהו עניין שמחתנו.
סוכות חג האסיף
בפסח, חודש האביב, התבואה עדיין אינה בשלה, אין עוד וודאות אם התבואה תצמח כראוי.
בשבועות, "חג הקציר", התבואה כבר מוכנה לקצירה אך עדיין אינה שלמה,
בסוכות, "חג האסיף", היבול כבר נאסף ואפשר ליהנות ממנו,
בהקבלה אלו הם שלושה שלבי התפתחות בעבודה רוחנית בחג האסיף מגיעה העבודה לשלמותה,
אוספים את היבול הרוחני שצברנו לאורך כל השנה ולכן השמחה שלמה בשמחת בית השואבה שואבים קדושה לזרעים שנזרע בשנה החדשה.
קריאת הפרשה בשבת חול המועד
שבת חול המועד סוכות, פרשה אחת לפני שמסיימים את קריאת התורה, חוזרים לקרוא את פרשת "כי תשא", (שמות פרק ל"ג).
בפרשה זו אחרי חטא העגל העם מקבל הזדמנות נוספת, משה עולה אל ההר בפעם השנייה, שם מוענקת לנו מתנה נפלאה ונעלה –
י"ג מידות הרחמים – מאין סוף מצבי משבר וירידה לאין סוף מצבים של עליה מתוך סליחה והשלמה.
ועוד לקריאה על קהלת בשבת סוכות