פרשת ראש השנה וההפטרה לשני ימי החג

בלוח השנה העברי אחד הכללים "לא אד"ו ראש". כלומר, ראש השנה לא יחול בימים

א' – ראשון, ד' -רביעי או ט' – שישי בשבוע. משום שיום הכיפורים חל תשעה ימים אחר כך ואז נוצרות בעיות שונות בעניין, בהיבטים הלכתיים הנוגעים לחגים:

קריאות התורה וההפטרה בשני ימי ראש השנה אינן ממניין פרשות השבוע.
הפרשות מפגישות אותנו עם שרה ובנה יצחק, חנה ובנה שמואל ועם רחל ובניה – עם ישראל.

ביום א' של ראש השנה, קריאת התורה מספר בראשית על לידת יצחק מילתו וגמילתו, גירוש הגר וישמעאל, הברית בין אברהם ואבימלך ולסיום – אברהם נוטע אשל וקורא בשם ה' א-ל עולם. מתוך פרשת וירא, פרק כא' פסוק א' עד פרק כב' פסוק כד' : וַיהוָה פָּקַד אֶת-שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְ-הוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

בהפטרת יום א' של ראש השנה קוראים תפילת חנה ופקידתה בבן – שמואל. [ספר שמואל א' פרקים א-ב]: 

ביום ב' של ראש השנהקוראים את פרשת העקידה, [בראשית פרק כ"ב] – הנסיון הגדול ביותר שה' מעמיד את אברהם – ניסיון האמונה כשהוא פוקד עליו: "קַח-נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיך". גם הפעם אברהם עמד בניסיון הקשה ביותר ומוכיח את תמימות אמונתו ונאמנותו לה'. מאז עומדת לנו זכות זאת.

בהפטרת יום ב' של ראש השנה מתוך ירמיה לא' (א-כ), הנביא מנבא נבואות נחמה לקיבוץ גלויות, שמחת הגאולה לאור בכיה של רחל אמנו. רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ ממאנת להינחם. ההבטחה על שיבת הבנים לגבולם  והידיעה שהבנים ישובו – "כֹּה אָמַר יְהוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב".