שינוי שם בעקבות שינוי מעשה
שינוי שם מיעקב לישראל בפרשת וַיִּשְׁלַח
יעקב אבינו כמודל לעם ישראל
יעקב אבינו הוא דגם לכל איש ישראלי, ולעם ישראל בכלל.
יעקב עובר מסע רצוף מעברים אתגרים, התמודדויות והתנסויות, חוצה גבולות ומגבלות.
תולדות חייו רצופים מאבקים: המאבק על הבכורה ועל הברכות; מאבקים בבית לבן הארמי שהתברר כנבל הרמאי; מאבק מול עֵשָׂו שבא לקראתו ופניו למלחמה; מאבק עם המלאך שרו של עֵשָׂו וזה עוד לא נגמר.
פרשת וַיִּשְׁלַח מחשלת את יעקב מול מלחמה עם יצרים בדמות "קליפת לבן" ו"קליפת עֵשָׂו".
מפרש הנתיבות שלום, "קליפת לבן" מתבטאת בפגמים באמונה המבקשים לעקור את האדם מן השורש, מן האמונה והביטחון ב-ה'.
יעקב 'הנפש האלוקית' התקדש והתעלה במעלות הקדושה. הוא אינו מגיב אליהם באופן של 'מידה כנגד מידה' אלא מבקש שלום ואהבת אמת.
ממאבק לברכה
"מעבר" מייצג מעברים בחיינו העוברים על כל אחד מישראל בפרט עד שימלא את שליחותו. 'מַעֲבַר' בין מצבי תודעה.
לרמז שהיצר, האגו והכבוד מסמא את עינינו מלראות את טבע האלוקות להיות באחדות, ישראל – ישר עם האל.
מחולשה לחישול על מנת לחלוש
כולנו שליחים כאן בעולם בשליחות הבורא.
וַיִּשְׁלַח שורש אותיות של"ח בשיכול אותיות חלש – חשל – לחש
יעקב פועל מתוך ידיעה עמוקה שכל האירועים שאירעו בחייו הם בשליחות הבורא. הוא חי את חייו בתמימות האמונה במידת הענווה – מודה ומתוודה "קָטֹנְתִּי מכל החסדים" על אף כל מה שהוא עבר. ההודאה הזאת היא הכרת הטוב וההכרה בקטנותו ושפלותו אל מול החסדים שעשה עמו הקב"ה.
יעקב אבינו מתפלל לה' שיציל אותו מעשו אחיו. "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי", מיד המניפולציות וההתחכמויות שלו, מיד מאבקי כבוד גאווה וכוח "מִיַּד עֵשָׂו" נוטריקון עין שוא. מפני תעתועי השווא של עולם השקר הזה, שמא אפול לגאווה.
"וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ"
"וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" – מהצרה עצמה מגיעה הישועה.
כל המאבקים הם בבחינת צרה שהפכה להיות צֹהר – פתח לישועה. מאבק בין יעקב למלאך שרו של עשו הוא בבחינת צרה שהפכה להיות צֹהר – פתח לישועה.
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" – המאבק מתחיל כאן. כיצד יעקב נשאר "לבדו"?
פירש רש"י שיעקב חזר בלילה וחצה את 'מַעֲבַר יַבֹּק', כי שכח פַּכִים קטנים ופשוטים בבית לבן וחזר כדי לקחת אותם. לכאורה איזו חשיבות יש בפַּכִים קטנים הנראים פחותי ערך שהיה צריך לחזור לקחת אותם? ללמד עד כמה יעקב נתן חשיבות גם לפַּךְ קטן, בדומה לקב"ה המשגיח על כל פרט ופרט ואינו שוכח אף אחד ומשאיר אותו מאחור. על כך נאמר כי "צדיקים דומים לבוראם"[1]. גם מי שנדמה בעינינו כפחות ערך, בעיני ה' הוא בעל ערך. 'השפתי חכמים' מפרש את המילה "לְבַדּוֹ" – "לְכַדוֹ", לרמז ששכח את כד השמן. והרי בלי כד אי אפשר להדליק את השמן, אז הוא חזר כדי להשיב את הכדים.
פַּךְ הוא כלי, מיכל המכיל בתוכו נוזלים, מים או שמן.
הפַּךְ מייצג את הרצון באדם המבקש להתמלא, אך מוגבל למידותיו.
השמן שבתוכו, הוא אותיות נשמה, אלו הניצוצות הקדושים שנפלו בשבי הצד האחר המכונה 'שטן' [=359] בגימטריא פַּכִים קטנים.
תפקיד האיש הישראלי לתקן את אותם ניצוצות קדושים שנפלו בשבי השטן המנסה לשמור אותם לעצמו, על־ידי העלאתם משביים ולהשיבם לשורשם העליון. כאשר הוא עושה זאת בתוספת פכים קטנים [=359] הוא זוכה לעלות מבחינת יעקב [=182 בגימטריא] לבחינת ישראל [= 541 בגימטריא].
הפַּךְ ברבים זה הַפַּכִים, ובשינוי ניקוד באות פ"ה רפויה, זה הֲפָכִים – ברבים, וביחיד 'הֵפֶךְ' זה מזה. חכמי הסוד מגלים לנו את הנוסחה איך ליצור שפע: על־ידי חיבור בין שני הֲפָכִים לנקודה אחת: בחיבור בין חומר לרוח, כמו בחיבור בין זכר לנקבה.
שינוי שם בזכות שינוי מעשה
במאבק בין יעקב למלאך של עשו.
ידו של יעקב על העליונה – המלאך מבקש להשתחרר, יעקב עונה לו "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ" ודורש "כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" – פועל ברך בלשון עבר, הווה ועתיד.
ברכה אותיות "הכר ב…", יעקב בעצם דורש מהמלאך שיתן לו את ברכתו – שיכיר בברכה שקיבל מאביו ברמיה, בעוקבה, וכעת ייתן לה תוקף.
יעקב זוכה לברכה ולהכרה בשינוי שמו – "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל", אותיות שרי־אל, "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ־לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".
שרית מלשון שררה שלטון ומאבק, הנהגה סמכות שלטון -שליטה עצמית
שרית בפירוש שררת בהתנהלות שלך מתוך שהיית עם אלהים ואדם. אז שרית – מתוך כך שמלכת כמלך המולך בממלכתו.
מקטנות י־עקב לגדלות י־שראל
בפרשת וישלח – יעקב אבינו זכה לשינוי שם בזכות שינוי מעשה כשנהג בגדלות נפש בהתנהלותו בכל המאבקים שנשלחו אליו.
י' – האות הראשונה עומדת בראש השם י–עקב ובשם י–שראל.
בשם יַעֲקֹב, האות יו"ד, נמצאת בעקב.
בשם י–שראל האות יו"ד נמצאת בראש
"יַעֲקֹב" מסמל את מידתו בתחילת דרכו.
הנשמה הנעלה נעולה בעקב הנעל, במקום הנמוך ביותר בגוף מרמזת על 'קטנות' התודעה השבויה בתבניות.
"יִשְׂרָאֵל" לי-ראש מסמל מידה של גדלות רוח
יעקב התחיל את מסעו בעקב, מהמקום הנמוך ביותר שעיכב אותו בתחילת דרכו, עד שהתחשל, התעלה ונעשה לראש ישראל
האות יו"ד בראש השם "אות נשמה", בקטנותה גדולתה. עומדת בראש וצופה על המציאות מנקודה רוחנית גבוה ממרום קדשו.
האות יו"ד נעלה בקטנות גודלה לעומת כל שאר אותיות אל"ף בי"ת, כמו ישראל הקטנים בכל אומות עולם – בקטנותם גדולתם. "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים".
מפרש ה'כלי יקר': ישר־אל, בלא תיווך והפרדה בחותם אלוקי – אלא הכל אחד, שלם וישר עם האל בגדלות מוחין.
יעקב וישראל אלו שתי בחינות בנפש המתקיימות בו בזמן. לרמז שיש תקופות ומצבים שאדם הוא בבחינת יעקב, ויש שהוא בבחינת ישראל.
בתקופות של גדלות – דברים הולכים "ישר", בתקופות של קטנות דברים הולכים "עקום". רק דבר עקום אפשר ליישר, רק ממקום נמוך אפשר לעלות ולטפס במעלות רוחניות, ולהגיע למדרגה שהיא בבחינת שם ישראל.
