לֶךְ לְךָ דרך השם בסוד האותיות - הצופן לחיים

כדי לראות צריך להיות ראוי
כדי להתקדם, צריך להאמין ולהתמסר.
לעזוב תפיסות, אמונות ונקודות מבט על החיים שהתקבעו מתוך הווייה קיימת, למען נקודת מבט אחרת, חדשה ושונה מהעמדה הנוכחית.
רק מכח אותה יציאה יוכל לראות את המקום החדש – להגיע להשגה שאינה יכולה להיתפס בכלים שהיה מורגל בהם.
התנתקות מאור כשדים, מהתרבות, האמונות וכל הוויית החיים שהיה מורגל בה כדי שיוכל לגלות אופק חדש, גבוה ושונה.

'לֵךְ' הציווי ללכת, הליכה הנוגדת את הטבע הראשוני.
להתחיל בהליכה והתרחקות מהסביבה המוכרת, עד שתהיה לה המשכה מנטאלית שתביא לשינוי תודעתי.

'לְךָ', אליך, למענך, כדי שתתקרב אל עצמך, אל המהות הרוחנית הפנימית הטמונה עמוק בתודעתך.

לֶךְ לְךָ, שתי מילים מהדהדות זו את זו במסע אל היעד – היעוד!
מהו היעד? האם הוא מחכה בסוף הדרך? או אולי הדרך היא היעד?
'דרך' היא נתיב, מעבר ומסלול,
'דרך' היא אֹפֶן או שִׁטָּה ו
'דרך' מתארת מכלול של פעולות להגיע למטרה
"דרך" ביהדות מקבלת משמעות עמוקה של ייעוד ומטרה, קיבלנו פרקי הלכות ללכת איתם. על התורה נאמר שהיא "דרך חיים", במסע לצמיחה והתפתחות רוחנית המאופיין במצבי תנועה פאסיביים ואקטיביים: הליכה, נדודים והתקבעות העוברים דרך התודעה.
גם הדאואיזם נולד מתוך ה-"דאו", מבטא את המושג 'דרך' בפילוסופיה הסינית.

החיים הם דרך.. יש ללכת… גם אם לא תמיד ברור איך ולאן? יש לנוע והעיקר לא לעמוד במקום אחד
אחרי נוח מגיע הציווי לצאת מאיזור הנוחות.
כולנו נעים ומונעים ממשהו, מה שיקבע את התוצאה, זו הדרך!
בדרך הטבע, אנו נשאבים אל דפוסים והרגלים שהוטבעו בתוכנו מילדות.
כמה פעמים מצאנו את עצמנו תוהים בינינו לבין עצמנו "איך הגעתי לכאן"? "איפה טעיתי בדרך?"
תהיות כאלה הן תולדה של הרגלים, אמונות קדומות ודפוסי חשיבה שמנהלים אותנו.
יש להתבונן, לבחון ולשאול, "מהיכן אני פועל"? "מאילו מניעים"? "מאילו נסיבות"? האם מתוך נוחות? מתוך תכתיבי הסביבה? או מתוך בחירה חופשית?
כדי לצאת למסע של צמיחה וגילוי עצמי – יש לחתוך את חבל הטבור. להתרחק מכל שיגרה מוכרת וקרובה מבלי לחפש הבטחה להצלחה לפני כל יציאה.
ההצלחה היא לא המטרה , ההצלחה היא הדרך !

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ
בסדר הכרונולוגי של מציאות החיים, הסדר הפוך.
אדם יוצא קודם מבית אביו ואח"כ ממולדתו ואז מארצו.

הציווי הראשון מתחיל מֵאַרְצְךָ, לא מדובר ביציאה גשמית מהארץ שלך.
אומר רש"י, 'ארץ', לשון 'ארצֶה', 'רצון'. 'ארץ', היא מטפורה לגוף. צא מהרצונות המוכתבים לך ע"י הגוף.
ארץ ללא חוקים היא 'סדום ועמורה', ביטוי לכאוס ושחיתות.
'סדום' אותיות 'מוסד' המבטא ארגון או גוף מסודר.
'ועמורה' בשיכול אותיות 'ועורמה'.
אם כן, אדם המוכתב ע"י רצונות הגוף בלבד, ללא התחשבות בסדר ובחוקים שיש לגוף, הוא מתנהל בעורמה עם ממסד הגוף הפרטי שלו.
כדי שהאדם יתקדם, הוא אמור להפנות עורף לסדום ועמורה שלו.

מִמּוֹלַדְתְּךָ, מהתכונות המוּלדות.
להתעלות מעל המזל, מעל מפת הכוכבים המולדת המשפיעה על תולדה של כל ההתנהגות שלך.

מִבֵּית אָבִיךָ – המקום המוכר, הנוח והבטוח, מההרגל לחפש בטחון וודאות לפני כל הליכה, התנתק מהתבניות המושרשות בך מבית אבא.

ארצך, מולדתך ובית אביך מונעים התקדמות אל עבר אופק חדש.
רק אחרי שאברהם יצא באמונה שלמה לדרך, ה' נותן לו הכוונה.
הוא זוכה לראות את הדרך מתוך ראייה פנימית – החלק האלוקי שבתוכו מאיר לו את הדרך אל הָאָרֶץ – תולדה של תודעה המאירה כמגדלור באפלה להאיר את מקומות הפחד מהליכה אל הלא נודע.

אמונה מאפשרת
להתיישב מתוך יישוב הדעת.
להתנחל מבלי להיאחז.
להתעשר ולצבור הון מבלי שינהל את בעליו,
בדיוק כמו אברהם אבינו אשר נבחר להיות ה"הולך" הראשון, אב המשפחה והאומה נושא דגל היהדות המפיץ את האמונה. בהליכה זו מובטח השכר: וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

'אברם' – אב על הגוף, רם על הנשמה.
סיפורו של אברהם אבינו, הוא אב-טיפוס למסע הנשמה כאן עד שתגיע אל הארץ – אל התכלית שלשמה הגיעה.
'אברהם' הוא שם צופן לנשמה כך מובא בזהר
הערך המספרי של 'אברהם' = 248 = רמ"ח האברים בגוף האדם.
לכל איבר בגוף יש איבר מקביל בנשמה . איברי הגוף נועדו לשרת את האדם לא רק מבחינה פיזית, אלא מבחינה רוחנית להעלות את הנשמה במדרגות.

אַבְרָם הָעִבְרִי הוא הראשון שרואה מֵעֵבֶר 
עִבְרִי מלשון עָבָר, הציווי לֶךְ לְךָ , היפרד מהעָבָר…
צא ממבוך ה-עָבָרים…הוא יוצר מַעֲבַר ושינוי בעצמו כשנפרד מהעָבָר. הוא חולל שינוי ומהפך כשיצא מאור כשדים.
לכל אחד יש מחול שדים משלו, מעגל של סבל וכאב ממנו הוא אמור לצאת, מתוך מעבר ושינוי מתפיסה תודעתית אחת לתפיסה חדשה אחרת ושונה מתוך התמסרות ואמונה.

בכל חיבור בין שניים, נצרך ויתור על הישן למען החדש כדי שנקבל יותר
ברעיון הברית יש איחוד וחיבור בין שניים, בין שני חלקים – בין גוף לנשמה
'כריתת ברית' מתחילה בכריתה, קטיעה וניתוק, כדי להתחבר ולהתאחד.
ברית בין הבתרים עוסקת בפעולה של ביתור ומתגלמת במילה ויתור שהן אותיות יותר.

ויתור הוא צעד קטן לאחור כדי להתקדם קדימה.
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהֹוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת…
ההבטחה הגדולה לאברהם תתקיים רק אחרי שיתגבר על העמים השוכנים בה רק אז יוכל לקבל את הבעלות עליה.
מי הם העמים? כל עם מייצג בשמו כוח אחר בנפש העומד בדרכנו מלהכנס אל הארץ המובטחת.

איזהו גבור? – הכובש את יצרו.
עלינו לכבוש את אותם חלקים המונעים מאיתנו להתקדם אל הארץ שלנו.
אֶת הַקֵּינִי מלשון קניין חומרי. זה שתמיד מקונן שאין לו מספיק
וְאֶת הַקְּנִזִּי זו הקנאה המקוננת
וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: הנתון לדיעות קדומות.
וְאֶת הַחִתִּי זה הצד החרדתי
וְאֶת הַפְּרִזִּי הצד המפריז הגוזמן, והפזרן
וְאֶת הָרְפָאִים: הצד הרפה המרפה ידיים.
וְאֶת הָאֱמֹרִי הירא ממה אומרים עליו אחרים
וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הכנוע
וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי הרגשי הסוער ברגשותיו
וְאֶת הַיְבוּסִי: הצד התבוסתן

המדרש מלמד שאברהם היה אסטרולוג. הוא ראה במפת הכוכבים שלו שלא יהיו לו ילדים.
הבורא מוציא את אברהם וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם
החוצה? לאן? שואלים המפרשים.
רש"י והזהר מפרשים, וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה מהאיצטגננות (חיזוי עתידות עפ"י הכוכבים) צא מהאמונה שהגורל מוכתב מראש ושאין סיכוי לשינוי.
אברהם, אב היהדות מקבל את הסוד – יהודי הוא מעל המזל, הוא יכול לצאת מהמפה האסטרולוגית המולדת המוכתבת בלידה, לברוא את עצמו מחדש.

איך עושים את זה?
הנוסחה להתעלות מעל המזל מובאת בספר היצירה, בו הוא מגלה את צופן הבריאה דרך 22 האותיות של שפת הקוד-אש הכוכבים והמזלות, האיברים, החודשים והימים,

ה' אומר לאברהם בסוד שמי, תוכל להיות אב לבן.
ה' לקח את האות י-וד מהשם שר-י.וחלק אותה בין השניים
י=10 וחלק אותה בין שניהם 5:5=ה' .
נתן ה' לאברהם ו-ה' לשרה

האות ה' היא אות השכינה, ההריון ההולדה וההמשכה, תומכת ועוזרת לפתור מצבים של עקרות בתחומים שונים בחיים.

חכמה הדרך מההולך בה'
אין אדם דומה לאדם אחר ואין אדם יכול לתקן מה שעל חברו לתקן.
כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות, הטובים והרעים, הקשים והנעימים, מציירים לו תפאורה מותאמת אישית למסע חייו על מנת שיוכל להגיע אל היעוד של נשמתו. (האר"י הקדוש) .

לֶךְ לְךָ, המסע אל הברכה בציווי לאברהם אז,
הוא הציווי למיצוי בפרט ובכלל, כאן ועכשיו ולכל הדורות
'לך' בשיכול אותיות זה 'כל'
'לך לך' מהדהדות 'כל כל'
אברהם יצחק ויעקב אבותינו נתברכו בברכה "בכל מכל כל“ הכוללת בתוכה את כל הטוב שבעולם.

בזכות האמונה נלך בבטחה כי ההצלחה היא לא המטרה , היא הדרך !
ונזכה לשפע וברכה בכל מכל כל …

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם