טו באב לזיווגים ברוחניות ובגשמיות
טו באב לזיווגים ברוחניות ובגשמיות דרך השם
ט"ו באב בסוד הזיווגים
הכל מתחיל בשני הורים –אבא ואמא
זכר ונקבה בנפש – חמה ולבנה בעולם – טו באב בזמן.
אבא חמה [שמש], ואמא לבנה [ירח].
אבא ואמא, זכר ונקבה הם לא רק דמויות בחיים, הם ביטוי לזיווג בין תנועות בעולם ובנפש.
טו באב – תאריך עברי מלשון עיבור לרמז על זמן הפריה בין שניים להתאחד ליצירה משותפת.
אבא בספירת חכמה – ימין זכר משפיע, ח[כ]מה – חמה מקור האור של הבריאה, כוח מניע חיים.
אמא ב ספירת בינה – שמאל נקבה מקבלת לבנה.
החמה בתנועה חוזרת ללא שינוי.
הלבנה משתנה במחזוריות קבועה, כל יום בהופעה שונה. פעם מקטינה את עצמה, פעם מופיעה במלוא הדרה.
האמנם?! היא כל הזמן משתנה? זה רק נדמה לנו שהיא משתנה או חסרה, הלבנה איננה משנה את גודלה, זה רק תלוי במקום שממנו צופים בה. כאן היא במילואה כשהשמש מאירה אותה, בצד השני של העולם היא חסרה.
אבא טוב אב
*אבא* כשמו של החודש *אב*, ביום טו באב, *אמא לבנה* במילואה מתאחדים בתאריך עברי בסוד העבורים.
זהו יום של מפגש קוסמי ביניהם שיוצר איחוד בסוד העבורים בתאריך העברי לחיבורים בין צד הזכר לצד הנקבה בעולם ובנפש. שניים שמשלימים זה את זה לאחד שלם. "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" [בראשית] להמשיך מעשה בריאה בעולם.
יחסי גומלין מתנהלים בין השניים כדי להוציא לפועל את תכלית מחשבת הבריאה.
"וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ"– תיקון חטא אדם הראשון, כאן בעולם של חומר. אִישֵׁךְ הוא צד הרוח בבריאה, אישה היא צד החומר בבריאה.
עולם החומר שאנו חיים בו הוא בבחינת 'נקבה'. מוגשמים בתוך חומר. מהות החומר 'לקבל', יחד עם זאת, תמיד תהיה ההשתוקקות להתחבר לרוח אחרת החומר חסר. וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ אותיות ישלם מלשון ישלים – שלם – שלום. השלם הוא בך, מתוך השלמה בין חלקים בתוכנו, בתוך כל אחד ואחת.
סודות יום טו באב
ט"ו [=15] בגימטריה 'י-ה'
איש [311=] + אישה[=316]
311 +316 = 627 גימטריה קטנה 15 ובצמצום נוסף 15=6
6 כנגד ששה ימים בהם הושלמה הבריאה ומאז עלינו להמשיך מעשה בריאה.
האות הששית היא אות ו' יחד עם האות ס' שהיא האות החמש עשרה בסדר אותיות אל"ף בי"ת שצורתה כצורת הספרה אפס [0]. משלימות זו את זו – ו' באור ישר ס' באור מקיף ומתאחדות לאחד שלם בסוד הסיפרה 10 מספר שלם הבנוי מ- 1 זכר 0 נקבה.
ובמבט נוסף נראה שהמילה חמש עשרה [=923] המילה בראשית [=913] ההפרש ביניהם הוא עשר בשיכול אותיות שער לאהבה מתוך 10 כלל מגיעים ל-1.
אחד [=13] כמניין המילה אהבה
תכונת ההשפעה גוברת ומאירה את העולם בחסד אהבה.
איש ואשה זכו שכינה ביניהם
איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אכלתן" (בבלי, סוטה) ועוד נאמר, "בטו באב זכו!"
זכו שכינה ביניהם – זכו מלשון זיכוך ולימוד זכות זה על זה.
בשם איש ובשם אשה אותיות "י-ה" משותפות לשניהם.
י-ה אחד משמות השכינה.
אם נוציא את האות יו"ד משם א[י]ש ונוציא את האות ה"א משם אש[ה] נשארות אותיות 'אש'.
"אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש, במאי טעמא – האי מצרף והאי לא מצרף".
אמר רבא, אשה עדיפה מאיש. למה? בסוד מצרף אותיות שמותיהם.
אותיות אש באשה צמודות זו לזו ובא[י]ש נפרדות. עובדה זו נותנת כח מיוחד באשה לפעול את עצמה בדבקות ובחיבור עם השכינה שמגלמת את צד הנקבה של הבורא בבריאה.
מעבר לסיפור המשפחתי והזוגי בשוני שמסתתר בין שמותיהם של האיש והאשה, יש כאן סוד עצום, אישה היא בבחינת כנסת ישראל הכלולים מאנשים ונשים, משפיעים ומקבלים. רק בחיבור פנימי ל'אש התמיד' אש נשמתנו נביא לגילוי השכינה בתיקון העולם והעם.
טו באב אל מול טו בשבט
ט"ו בשבט וט"ו באב, זה מול זה, שישה חודשים מבדילים ביניהם.
כל אחד מהם עומד 40 יום לפני תחילת שנה.
ט"ו בשבט ראש השנה לאילן, 40 יום קודם ראש חודש ניסן.
טו באב 40 יום לפני ראש השנה – א' בתשרי, יום בריאת האדם.
שניהם קשורים לאילן הנשמות – אילן נשמות ישראל.
טו באב וטו בשבט ארבעים יום קודם יצירת העולם, זה במחשבה וזה במעשה.
שניהם בסוד העיבורים שעדיין אינם גלויים.
40 יום הוא זמן שנחוץ לתהליך של בניית כלים לנשמה שתרד לעולם.
"הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר" הִגִּיעַ תהליך הבשלה.
"ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני". [מסכת סוטה]
עוד לפני שנשמה יורדת לעולם נקבע בשמיים מי תהיה בת זוגו.
לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב
אמר רבן שמעון בן גמליאל : "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן (בבגדים לבנים) שאולים, שלא לבייש את מי שאין לה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות ומחוללות) בכרמים"
בט"ו באב היו נוהגות בנות ישראל לצאת לכרמים לבושות בלבן למצוא את בחיר ליבן שלא יהיה הבדל בין אחת לשניה, בין עשירה לענייה.
"בנות ישראל" הן משל למידות השלמות בנפש. בגד הוא לבוש. 'לבושי הנפש' אומר האדמו"ר הזקן, הם מחשבה דיבור ומעשה.
"יוצאין בכלי לב"ן לומר שיוצאים בלבנוניות עליון שמקיף עליהן לשעה. וזה שאולין, נשמות ישראל מקבלים הארה ותוספת קדושה זו מזו משאילים זה לזו גם מי שאין בו קדושה מקבל הארה ותוספת קדושה.
שמלה אותיות שלמה, לבן אותיות ראשונות לב = ל"ב (נתיבות חכמה) להגיע אל נו"ן (50) שערי בינה. בינה אמא, אם הבנים שהם המידות בנפש. ['מאור ושמש' במאמר לטו באב]
על כל אחד ואחת להתחבר ללבנה שבתוכו [לצד הנקבה] לחולל במחול בלבוש לבן
ומה היו אומרות: "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך? אל תיתן עינך בנוי, תן עיניך במשפחה.
"שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל".
חטאה של הלבנה
חטאה של הלבנה, בהתנכרות לעצמיותה, במקום לשמוח בחלקה חיפשה "הדרת מלכים חיצונה".
היא לא רצתה להסתפק בהעברת אור השמש, אלא רצתה שמעמדה יהיה שווה לזה של השמש – שתהיה גם היא בעלת אור עצמי. ולכן טענה – "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד"
רצונה היה בכתר משלה – באור עצמי !
עונשה, היה תוצאה ישירה של חטאה. משלא רצתה להתבטל לשמש, ולא רצתה להעביר את אורה, הרי שהעבירה רק חלק מאור זה כעין מראה עכורה – וממילא נתמעט אור הלבנה.
הרב קוק מסביר את חטא הלבנה כמשל ביראת שמים (אורות הקודש ג', ראש דבר, עמ' כ"א).
התכונה של יראת השמים "לית ליה מגרמה כלום"… זוהי מידה בנפש שאדם מודע לאפסיותו ומכיר בעובדה שין לו מעצמו כלום. אז הוא זוכה להתמלא. הרי מקום מלא אי אפשר למלא, רק מקום חסר אפשר למלא. אז החסרון והיתרון מתחברים לאחד שלם. אדם ביראת השמים זוכה להתעלות על ידי שממלאים אותו בדעת וכשרון…
כולנו בבחינת 'לבנה', פעם מאירים במלוא העוצמה ופעם אורנו מוסתר במחזוריות הזמן והמקום בו אנו עומדים.
צריך אדם להכניס את עצמו לבחינת ענווה בבחינת אין אני זוהי תכונתה של מידת מלכות. רק מתוך ענווה אדם יכול למלוך בממלכה שלו – מאין [סוף] יבוא עזרי!
יום טו באב למחילה
חציו של החודש בהתגברות הדינים חציו השני מתעוררים רחמים.
אומר המאור ושמש כמו אדם שישב במערה חשוכה כעת יוצא החוצה והאור מסנוור אותו עד שיתרגל לאור בטו באב מתחילים להתנוצץ האורות ועלינו להסיר לאט לאט את המסכים המפרידים בינינו לאור הבורא עד יום הכפורים.
כאשר אדם נמצא בחשכות ובצמצום הדעת הוא רואה רק את עצמו. החושך מושך את האדם למטה. העצה כדי להינצל מכל הבלבול והתהיות שיש בעולם הארצי, להחדיר אור אלוקות להאיר כל מחשכי נפשו, להגיד ממש ולשנן: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר" אז זוכה ל- "וַיְהִי אוֹר!"
מחוללים ומוחלים זה לזה במחילה וחמלה באים לידי הלחמה – חיבור בין כל החלקים, בעם ובנפש. חיבור כזה הוא בבחינת זיווגים בין ימין לשמאל, בין זכר לנקבה בין איש לאשה בין רוח לחומר. מתוך קבלה והשלמה שלכל אחד יש תפקיד שהשני לא יכול לעשות אותו במקומו. אז מגיע השינוי המיוחל…
ביום טו באב הרחמים מתגרים
אל תגידו יום יבוא… הביאו את היום – עוררו את האהבה!
ט"ו באב יום לעורר רחמים על עם ישראל.
ימים של זיווגים מבורכים בעולם ובנפש, בזריעת זרעים של אהבה שינביטו ויפריחו בניין עדי עד בגאולה שלמה.
יום להחלטות טובות בשם כל ישראל