כי־תצא למלחמה על אוייביך - אמנות הלחימה על רגל אחת
כִּי־תֵצֵא- אמנות הלחימה על רגל אחת דרך השם בסוד האותיות
כִּי־תֵצֵא - אמנות הלחימה על רגל אחת - במחילה
כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה! עיקר היציאה הוא מציאה
יצאת, יגעת ומצאת
מיום שבאנו לעולם אנו מצויים במערכה מתמשכת, מלווה בעליות ומורדות בין קרב לקרב מול אויבים מבית ומחוץ.
כִּי-תֵצֵא זאת הנשמה. יוצאת עם שליחות עליונה למלא את חלקה בעולם הזה. מייד עם יציאתה מעולמות עליונים היא יורדת לעולם של תלאות ותאוות. האדם מוצא עצמו במלחמה מתמדת מול אויבים המבקשים למנוע ממנו למלא את שליחותו העליונה.
דע את האויב!
כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ נאמר בלשון יחיד, ללמד שלכל אחד יש את האויבים שלו שעליהם צריך להתגבר.
אומר ה'נתיבות שלום', מרומז בזה על המלחמה הנצחית עם האויבים היושבים בנפש, המונעים ממנו למלא את שליחותו, אלו הם המידות שצריך לתקן: היצרים והתאוות, הייאוש והספק, הכעס והדחייה, העצב והטינה, היוהרה וההתנשאות, כל קשת הרגשות העכורים המרעילים כל תא ותא בתוכו, מסמאים את עיניו מלראות את מה שיש וקיים בתוכו – אחרת האדם עבד להם. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ, זיכרון הוא כמו שריר, אמורים לאמן אותו, ככל שמאמנים אותו כך הוא מתפתח.
המלחמה האמיתית היא להילחם להכניס במקומם את התקווה והחמלה, הקבלה והנתינה, הענווה והסליחה, האהבה והשמחה, והעיקר האמונה שיביאו לשלום בתוכו ובעולם כולו.
כללים ליציאה למלחמה
הכלל הראשון במלחמה, שלא להמתין עד שהאויב יתקיף אותך אלא תקדים ותצא אתה שעה אחת קודם למלחמה עליו.
אם לא תעשה דבר אז מגיע עֲמָלֵק ונלחם בך.
עֲמָלֵק בגימטרייה ספק האויב הגדול מכולם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ מקרר את האמונה היה זה ברפדים, מרפה ומחליש שלא נוכל לשלוט בו.
גם אם ניצח בקרב אל יהיה בטוח בניצחון, נותנים לאדם עוד ניסיון ועוד ניסיון. כל החיים רצופים ניסיונות עד שימלא את שליחותו העליונה.
התנאי הראשון ביציאה למלחמה – אמונה! הנשק החם האולטימטיבי להתגבר על אויבים מבית ומחוץ. בכוחה לנצח כל ניסיון על כן נאמר הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב שאין לו את האמונה יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ.
הדגש הוא על דרך היציאה למלחמה. לצאת ממסגרת המקום – לצאת מטבע התכונות שלנו ולמסור את נפשנו ואת כל מאוויינו בנחישות והתמדה כדי לנצח את הטבע הראשוני שלנו.
מהי מלחמה? התנגדות בין רצונות, מאבק בין כוחות, בין רצוי למצוי.
כל מהות האדם היא 'רצון'
מהו רצון?
צינור, הוא כלי לקבלת אור עליון. מידת מילוי האור תלויה ביכולת ההכלה של המקבל, והיא משתנה בהתאם לגודל הרצון, למקום ולזמן.
מלחמה נצחית מתנהלת בין רצונות.
יש "רצון עליון", רצון הבורא, הרצון השלם מששת ימי בראשית;
יש "רצון עצמי" נפרד במחשבתו מרצון הבורא, מוּנע מתוך שאיפות, פיתויים, השתוקקות ומשאלות לב, מניע ומנהל את האדם בתחבולות שונות;
ויש "רצון להשפיע" מקשר את רצונו ומחבר עצמו עם שורש הבריאה, להידמות לרצון עליון כדי להשפיע חסדים ומעשים טובים למען הכלל.
רצון אותיות צִנוֹר – נוֹצַר – נוצֵר.
כאשר רצון האדם מחובר לרצון עליון, צינורות השפע נפתחים לאפשר לרצון להתהוות עד שהוא נוֹצַר בגשמיות.
כאשר הרצון מצומצם לחשק של עצמי, הוא הופך להיות האויב הגדול מכולם. הניקוד משתנה לנוצֵר, סוגר, כמו צינור מקופל, חוסם את הזרימה דרכו ונוצֵר בתוכו את הקיים בצורת קשיים עיכובים ומניעות.
כי תצא למלחמה על רצון עצמי
השאלה מתוך איזה רצון אדם פועל ומופעל? רצון של עצמו? או מתוך רצון להשפיע?
מגלה ר' נחמן כשהולך לאדם שלא כסדר, זהו התנגדות הרצון העליון, וקורה להיפך מהמצופה, יש עיכובים ומניעות, שם מתחילה היציאה למלחמה. אדם החושב שהכול קורה לו רק בזכות עצמו, זוהי גדלות ויוהרה. כל הדברים המתרחשים לאדם נגד רצונו, מקורם בפירוד המחשבה מן הבורא, ניתוקה מהרצון העליון.
אדם הנפרד במחשבתו מן הבורא אזי יונק את חיותו מעצמו, נטרד ממקומו והכול קורה הפך מרצונו.
אולם כאשר אדם מקשר את רצונו לרצון העליון, הוא למעשה מחבר עצמו עם שורש הבריאה ומקבל את חיותו וכוחו מהמקור ממש (ר' נתן ליקוטי הלכות).
אז מתבטלות כל המלחמות, מתבטלים כל ההתנגדויות, העיכובים והמניעות שעמדו בדרך והרצון מתקיים – וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. עד שלא יפסקו המלחמות הפנימיות בתוכנו, ימשיכו האויבים מבית ומחוץ להילחם בנו בכל דור ודור
אמנות הלחימה בחמלה ומחילה
מהי מלחמה? מלחמה היא התנגשות בין כוחות – כוחות פנימיים וכוחות חיצוניים.
עולמו הפנימי של האדם בא לידי ביטוי חיצוני במלחמות עם אנשים. האדם החווה את החיים כשדה קרב – מאבק בין שני כוחות המתנגדים אחד לשני.
החוץ הוא ביטוי למה שמתחולל בתוכנו פנימה, הן באדם פרטי והן בעם בכלל.
כשעומדים במלחמה הפנימית בהצלחה, גם המציאות החיצונית משתנה בהתאם.
לאורך זמן מלחמה עם החוץ תבוא לידי ביטוי כ-מחלה בנפש ובגוף.
מַחֲלָה היא גם סַלְחָה לשון מחילה בלשון עבר.
חמלה ולַחֲמָה באותו שורש נעוצים.
רק מחילה יכולה להביא החלמה.מלחמה קוראת לאדם למול את החמה, מָל מלשון הפריד, חתך את הכעס, מל את החמה. להפוך מצב חולה למצב של מַחֲלָה מלשון סַלְחָה (בלשון עבר). חמלה, הלחמה, חיבור בין שני חלקים, אני והשקפת עולמי באמצעות חלק שלישי – סליחה לאחד שלם.
המלחמות מול אויב מבחוץ הן ביטוי למאבקים ולמלחמות פנימיות. עד שלא ייפסקו המלחמות הפנימיות בתוכנו, ימשיכו האויבים החיצוניים להילחם בנו בכל דור ודור.
במלחמה כמו במלחמה
זה כנגד זה עשה האלוקים – צד הקדושה וצד הטומאה, ה'צד האחר'. בכל אדם יש גם את זה וגם את זה.
במלחמה יש טובים ויש אחרים, יש אויבים ויש שבויים
הזוהר מביא, האישה יְפַת-תֹּאַר היא הנשמה בדמות השכינה הקדושה הכבולה ושבויה בשבי האויב של 'הצד האחר'
וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה היכולת למזג בין גוף ונשמה.
רק אחרי שנכניע את היצרים ותאוות הגוף, נוכל לראות את יופיה של הנשמה הטהורה החבויה.
ואז… שָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ…"נשיב לעצמנו את האבדות שנשבו בשבי הצד האחר.
וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה – אומר המלבי"ם הפועל חש"ק נבדל מן הפעלים אווה, חמד וכיוצא בהם.
כולם מציינים מעלה כלשהי שמצא בו, מה שאין כן החֵשֶׁק הוא בלי טעם, אין לו עיניים לראות, הוא חושק באותו רגע, מוביל לבורות חשוכים.
זה לעומת זה במלחמה
כשעומדים במלחמה הפנימית בהצלחה, המציאות החיצונית משתנה בהתאם. 'זה לעומת זה במלחמה' רק כשמשלימים עם החלקים בתוכנו יוכל לבוא השלום. הקרב יהפוך לקרבה, הנשק לנשיקה, המלחמה להלחמה. חיבור בין כל שכבות העם, החברה והחלקים בתוכנו.






