קדש עצמך במותר - עקב בסוד הברכה

​שורש הסיבות של עכובים ומניעות שאנו חווים לא פעם בחיים​ נובע מתוך תכונות אופי שלנו.

עֵקֶ"ב ראשי תיבות ק־דש ע־צמך ב־מותר – במידה. כלומר קדש עצמך דווקא באותם דברים המותרים שהתורה התירה ולאו דווקא בדברים האסורים.

הרמב"ן מפרש: ק־דש ע־צמך ב־מותר, לפרוש מן המותר, במידה והוא מיותר, בכל הנוגע למידות כמו דיבור, אכילה, שתיה, יחסים וכו'… וחסידים אומרים "מה שאסור – אסור, ומה שמותר מיותר".

'עבודת המידות' לא ניתנה כמצוה מפורשת, אלא על האדם לשים רסן לתאוותיו הגשמיות, להגביל את עצמו גם בדברים המותרים.

עֵקֶב אותיות עי"ן־קב.
'קב' היא מידת נפח תלמודית ששימשה למדידת דברים יבשים בעיקר, כמו תבואה.
עי"ן היא גם איבר הראיה – עין־קב – מידות שהעין רואה.

בתחומי הלכה משתמשים במושגים של מידות ושיעורים.
שיעורי נפח הנוגעים בעיקר במצוות שבאכילה, ומידות אורך ורוחב הנוגעות למדידת מרחקים ועוד.
'מידות' בלשון יחיד אומרים 'מידה' המתארת תכונה בנפש;
'מידה' היא גם כמות מוגדרת המכונה בשם 'שיעור', ושיעור הוא למידה.

החיים מזמנים שיעורים בזמן ובמקום.
יצר לב האדם רע מנעוריו. אי אפשר למחוק תכונה, אפשר לעבוד על המידה שלה, על המינון. לעדן או להעצים אותה.
תכונות לא מאוזנות הופכות להיות השיעורים שלנו. התורה מצווה אותנו להתגבר, להתמודד, להילחם ביצר הרע וכו', הרי באנו לעולם עם טבע תכונות מולדות. אי אפשר למחוק את טבע התכונות, איך מה עושים?!