ארץ ישראל בגורל ובנות צלפחד
ארץ ישראל בגורל דרך השם בסוד האותיות
חלוקת הארץ בגורל
חלוקת הארץ בהשגחה עליונה
"אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ".
חלוקת הארץ לנחלות ולשבטים באמצעות גורל מופיעה בפרשה.
למה גורל?
כל המציאות של עם ישראל היא הנהגה על־טבעית בידי ה', הנהגה שהיא למעלה מן הטבע, מבטאת את הקשר הפנימי העמוק, הזיקה והשותפות ההדוקה המתקיימת בין הקב"ה, עם ישראל וארץ־ישראל בה מוטבע חותם אלוקי.
האם גורל הוא פור?
אין הַגּוֹרָל בחלוקת הארץ דומה לגורלות פורים וכיפורים.
פורים על שום הפור שהפיל המן מזרע עמלק כדי לבחור את היום המיועד לחסל את היהודים. על עמלק נאמר "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"[1] לשון מקרה. המן העמלקי האמין שהגורל הוא מקרי. גורל פורים מגלה שאף ב'נקודת העמלק' המרוחקת ביותר מאמונה בה' ודוגלת ביד המקרה, מתגלה שהכל בהשגחה אלוקית.
בכיפורים הגורל בין שני השעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל, מביא לידי ביטוי את החלק האלוקי בפעולה האנושית.
הגורלות נחשבים ל'ניחוש'. נאמר "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ־לֹהֶיךָ"[2] ובגמרא כתוב "אין שואלין בגורלות"[3], אם כן מדוע נתחלקה הארץ בגורלות?
הקב"ה מנהיג את העולם בהנהגה נסתרת ולעתים אף גלויה. הגורל הוא הנהגת ה' המתלבשת בדרכי הטבע.
האם גורל הוא מקרה?
ארץ ישראל שייכת להנהגת ה' המולבשת בדרכי הטבע.
חלוקה הארץ בגורל, היא התלבשות האלוקות בתוך הטב
'ישראל' אינו רק כינוי גשמי לעם היהודי או לארץ אשר הוא יושב בה.
'ישראל' מייצג גם מדרגה גבוהה בעולמות העליונים של חיבור ישר עם הבורא. הדבר גם משפיע על עולמות התחתונים, בארציות העולם הזה, ישראל אמורים להיות עמו בייחוד ובאחדות, כדי שיוכלו לפעול בעולם כעם בכל המישורים. לכן חלוקת ארץ־ישראל לנחלות הינה "עַל־פִּי הַגּוֹרָל".
הגורל איננו מקרה, הוא לא פועל על־פי איזו מערכת מגלגל המזלות, אלא הוא עניין שלמעלה מטעם ודעת.[4] הבירור של כל חלק בישראל צריך היה להיות על־ידי הגורל שהיה מודיע באמצעות 'האורים ותומים', שהיו מאירים ותואמים דבריהם ברוח הקודש המכרזת ואומרת לכל אחד חלקו. כך מביא רש"י ממדרשי חז"ל "הגורל עצמו היה צווח ואומר: אני הגורל, עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני במקום פלוני".
כל שבט זכה בחלקו בהשגחה עליונה, על־פי טבעו לפי מידת שייכותו, הן הארצית והן הרוחנית: האחד זכה באזור של הר, אחר באזור של שפלה ועמק, מישור וחוף ים.
אי־אפשר לאדם לדעת שיעור כוחו של כל אחד מישראל. על־אף שנקבע מה תהיה נחלתו, עליו לעמול כדי לנחול את נחלתו.
לרב תרבו ולמעט תמעיט - מה זאת אפליה?
"לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ"
למה? האם יש כאן אפליה או שמא קיפוח?
מפרשים חכמי הסוד כי בכל מקום יש ניצוצות קדושה שנפלו בשבי כוחות הטומאה, אותם צריך להעלות לקדושה. אין הכוונה כאן רק על אורך ורוחב השדה והכרם, אלא על ריבוי כוחות. בהתאם לכוחו של כל אחד לפעול בשטח נחלתו הוא מקבל את חלקו. מי שיש לו כוח גדול לפעול, מקבל חלק גדול. לעומת זאת, לאדם שאין לו כוחות לפעול להעלות הניצוצות הקדושות – תן לו נחלה שיש בה ניצוצות מועטים.
כל אחד לפי כוחו ניתן לו חלקו בעולם כדי שיפעל בו. אין מעמידים אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו.
כיבוש הארץ בעבודה רוחנית
אומר הרבי מלובביץ'[5] בשם הצמח צדק: בכל מקום שיהודי נמצא, עליו 'לעשות ארץ־ישראל'.
ארץ מלשון רצון. ארץ ישראל היא רצון עליון.
אומרים חז"ל, ארץ־ישראל היא הרצון העצמי שיש בכל נשמה, אותו יש לגלות על ידי בירורים, אחרת אי־אפשר לגלות את הרצון.
חלוקת ארץ־ישראל אמנם עלתה בגורל, אך על כל אחד לכבוש את ארץ־כנען שלו, שיושבים בה שבעה גויים, שבעה כוחות בנפש. לעשות ממנה ארץ־קודש – לבנות בתוכו את בית־המקדש, "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" זוהי הכוונה והתכלית של כל הבריאה.
כיבוש 'הארץ' הוא של כל פרט ופרט בעבודה רוחנית עד שנשלמים כל החלקים ונכבשו על ידי הכובש בכל פרטי המציאות בשלושה 'לבושים': מחשבה, דיבור ומעשה. כי אם נשאר חלק מהארץ שלא נכבש באחד הלבושים, גם אותם החלקים שנכבשו זה מכבר אינם מושלמים.
אם האדם כובש את 'הארץ' במעשה בלבד, ללא תכנון במחשבה, וללא הוראות בדיבור, או רק במחשבה ומעשה, הרי הכיבוש כולו אינו בשלימות.
בכל מקום שאדם נמצא יש לו חלק ושליחות
בכל מקום שאדם נמצא, יש לו חלק ושליחות בעולם שנתן לו הקב"ה והוליך אותו למקום מסוים בזמן מסוים. משם הוא אמור לעשות 'ארץ־ישראל'. אדם שאינו עושה עבודה רוחנית, ובמקום זאת הוא חושב מה קורה במקום אחר ולמישהו אחר – הוא למעשה נמצא 'בחוץ לארץ' שלו. הוא למעשה בגלוּת ואינו זוכה לגלוֹת ולברר את הרצון הגבוה של הנשמה – את ארץ־ישראל שלו.
כל אחד ואחד במקומו ומצבו הוא, עליו לעשות ולפעול את תכלית שליחותו מתוך שמחה בשלימות: במחשבה, בדיבור ובמעשה כדי לפעול בעולם באחדות שלמה.
בנות צלפחד דורשות נחלה
בנות צְלָפְחָד משבט מנשה בתקדים הלכתי. הן דורשות את נחלת אביהן שמת בלא בנים. הן הכירו בחוק שנחלה עוברת בירושה לבנים ולא לבנות. מכיוון שאין מי שיירש את אביהן, תישלל זכותו על נחלה בארץ־ישראל ושמו ייגרע ממנה, ובמידה והן תינשאנה לאנשים משבט אחר, תעבור נחלתן בבוא היום אל ילדיהן, וכך תיגרע נחלתו של שבט מנשה.
ביקשו בנות צְלָפְחָד לשנות את המצב.
בזכותן נוצר תקדים הלכתי בחוקי ירושה, שעל־פיו בנות יורשות את רכוש אביהן כשאין לו בנים זכרים.
צופן אותיות בנות צלפחד
צופן אותיות שמותיהן מרמז על מהותן הפנימית: תנועה והליכה מלשון 'הלכה' – הלכות ירושה.
מַחְלָה מלשון לחולל, לרקוד;
נֹעָה מלשון תנועה;
חָגְלָה מלשון לחוג, להסתובב;
מִלְכָּה מלשון הליכה;
תִּרְצָה מלשון ריצה.
בנות צלפחד כנגד כוחות הנפש
מפרש רבי אברהם אבולעפיה: חמש בנות צְלָפְחָד אותיות צל פחד, הן רומזות לחמשת חלקי הנפש: נפש־רוח־נשמה־חיה־יחידה, ראשי תיבות נר"ן ח"י. אלו כוחות הצל והפחד בנפש שכל אחד צריךלהתגבר עליהם כדי לנחול נחלה אותיות נחל ה'. מפרש 'האוהב ישראל' כי מתוך שמותיהן מתגלה איך וכיצד לנחול את כוחות הנפש:
"מַחְלָה" מלשון 'מחול לה', סליחה ומחילה, וכן מלשון ריקוד ומחול לה';
"וְנֹעָה", שנע והלך כל מחלה מזרע ישראל;
"חָגְלָה" מלשון 'חג לה', שמחה וששון;
"מִלְכָּה" מלשון מולכת בדעתה להתגלות מלכה קדישא, עצה;
"וְתִרְצָה" מלשון מרוצה ורצון. אז נעשה מצרה – רצה.
בזכות נאמנות זוכים לנחלת עולם
בנות צְלָפְחָד בדרישתן את נחלת אביהן שלא על־מנת להעבירה לשבט אחר – מבטאות נאמנות גמורה של המקבל כלפי הנותן. ישראל נדרשים להיות נאמנים לאביהם שבשמים, הקב"ה. לא לקחת נחלה מארץ־ישראל ולהעבירה לאומה אחרת.
מקבל שאינו נאמן כלפי הנותן, ישתמש במה שקיבל באופן שיפקיע את הקשר בינו לבין הנותן. לעומת זאת, מקבל המגלה נאמנות כלפי הנותן – לא ישתמש בדבר שקיבל על־מנת להתקשר עם מישהו אחר[7].
רק מתוך נאמנותם של ישראל כלפי אביהם שבשמים יזכו לנחלת עולם בארץ־ישראל השלמה והמלאה.
כל האירועים האחרונים, הם קריאת התעוררות – ארץ ישראל היא לא עוד ארץ, יש בה הנהגה אלוקית שהיא למעלה מחוקי הטבע. כשאנחנו מבקשים לנהוג כמו שטבע העולם נוהג, אנחנו מתכחשים לשליחותנו. מי יתן ונשכיל להיות נאמנים לשליחותנו בעולם ללא כל צל של פחד.
[1] דברים כח, י"ח.
[2] שם יח, י"ג.
[3] שבת קנו, ב'.
[4] רבי נתן, ליקוטי הלכות על הפרשה.
[5] בשיחות כ"ד תמוז תשנ"א, 'דבר מלכות' מהדורת הרב זמרוני.
[6] שמות כה, ח'.
[7] ישיבת ההסדר ירוחם, פרשת פינחס התשס"ה, שיחת ליל שבת.
פרשת פנחס לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע
מתוך הספר לראות את האות בפרשה בסוד האותיות