ארץ ישראל בגורל ובנות צלפחד

ארץ ישראל שייכת להנהגת ה' המולבשת בדרכי הטבע.
חלוקה הארץ בגורל, היא התלבשות האלוקות בתוך הטב

'ישראל' אינו רק כינוי גשמי לעם היהודי או לארץ אשר הוא יושב בה.
'ישראל' מייצג גם מדרגה גבוהה בעולמות העליונים של חיבור ישר עם הבורא. הדבר גם משפיע על עולמות התחתונים, בארציות העולם הזה, ישראל אמורים להיות עמו בייחוד ובאחדות, כדי שיוכלו לפעול בעולם כעם בכל המישורים. לכן חלוקת ארץ־ישראל לנחלות הינה "עַל־פִּי הַגּוֹרָל".

הגורל איננו מקרה, הוא לא פועל על־פי איזו מערכת מגלגל המזלות, אלא הוא עניין שלמעלה מטעם ודעת.^[4] הבירור של כל חלק בישראל צריך היה להיות על־ידי הגורל שהיה מודיע באמצעות 'האורים ותומים', שהיו מאירים ותואמים דבריהם ברוח הקודש המכרזת ואומרת לכל אחד חלקו. כך מביא רש"י ממדרשי חז"ל "הגורל עצמו היה צווח ואומר: אני הגורל, עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני במקום פלוני".

כל שבט זכה בחלקו בהשגחה עליונה, על־פי טבעו לפי מידת שייכותו, הן הארצית והן הרוחנית: האחד זכה באזור של הר, אחר באזור של שפלה ועמק, מישור וחוף ים.

אי־אפשר לאדם לדעת שיעור כוחו של כל אחד מישראל. על־אף שנקבע מה תהיה נחלתו, עליו לעמול כדי לנחול את נחלתו.