בֹּא בפסח - התעוררות הגאולה מתחילה בפה סח
בא בפסח - התעוררות הגאולה מתחילה בפה סח בסוד האותיות
הגאולה בפתח הפה
משה רבנו, מנהיג שלא קם כמותו, גדל כנסיך בארמון פרעה.
אילו הוא היה גדל בבית הוריו, מן הסתם היה גדל בתודעה מגבילה ובאמונות מגבילות של 'עבד'.
העובדה שמשה גדל וחי בארמון, בסביבתו של פרעה, הוא ספג תודעה של מנהיגות שהעניקה לו את העוצמות להנהיג את העם
נוצר מצב שמשה היה חצוי בין הדיבור הפנימי שלו שעליו גדל לדיבור שהיה צריך לדבר בשם העם… 'דיבור בשני קולות' לכן פיו היה כבד ודיבורו לא נשמע . רק ברגע שמשה היה שלם בדיבורו הפנימי והחיצוני, דיבורו נשמע.
כח הדיבור
משה, חוזר ואומר אין טעם לדבר, ממילא דבריו ייפלו על אוזניו הערלות של פרעה.
ועד אז הוא נשלח פעם אחר פעם אל פרעה לומר את דברו גם כשנדמה היה שהוא לא נשמע, דיבורו הלך והתפשט ברחבי מצרים והשפיע על תודעת עם ישראל.
מרגע שדיבור יוצא, הוא הולך ומתפשט בעולם. זה רק עניין של זמן עד שהדיבור נקלט בחלל כמו זרע שנקלט ומתחיל לצמוח.
כל אחד שומע את מה שהוא צריך לשמוע, את העניין המיוחד שלו, בזמן ובקצב שלו.
הכל עניין של התפתחות של הזמן והמקום
מעשרה מאמרות לעשר דברות דרך עשר מכות
ממאמרות לדברות
ה'שפת אמת' מראה את הזיקה המתקיימת בין שלושה אירועים שהמספר עשר ניצב במרכזם: בריאת העולם בעשרה מאמרות, יציאת מצרים בעשר המכות, ומתן תורה בעשרת הדיברות.
מהלך שלם של 10 – מראשיתו עד סופו. מלמד על התפתחות ומעבר מדבר לדבר, וכאן, ממאמר לדיבור.
מה הבדל בין דבור לאמירה?
באמירה, שאין צורך להרמת קול, בדבור צריך להרמת הקול ולהכריז הדברים.
פירש רש"י אמירה מסמלת לשון רכה ונעימה, ואילו דיבור מסמל לשון תובענית, קשה ותקיפה.
הקבלה מסבירה, בדבור יש חתוך הקול והאותיות, זהו ענין גשמי, חיצוני ופשוט.
דיבור, הוא ענין כולל ומורה על חיבור בין שניים – המדבר עם מקבל הדיבור, "משה דיבר עם "…
לעומת זאת, אמירה, זה הענין הרוחני הפנימי של הדברים. יש בה הכוונה המכוונת להשגת תכלית כלשהי.
האמירה באה לפרש פרטי דברים שאומרים גם ללא כל צורך בנוכחות של מישהו שיהיה נוכח וישמע.
ועל כן אומרים "משה אמר ל…", אבל לא תוכל לומר "משה אמר עם… ".
קובע ה'שפת אמת', דיבור, הוא מבורר ומפורש יותר מן המאמר, וזאת בזכות העמדת כל דבר על מקומו.
כח הדיבור מתחיל בפה
הפה, הוא מקום החיבור אל הנשמה, החיבור בין גשמיות לרוחניות.
מהותה של מצרים היתה לנתק אותנו מהרוחניות, בקוצר רוח, על כן כח הדיבור היה במצב של גלות.
הגאולה בפתח הפה
הדיבור חוצה גבולות ומשפיע על כל המציאות, כך גם התודעה שלנו, קובעת את מצב כל העולמות, לא רק מצב עולמנו הפרטי.
האדם אחראי למה שהוא מכניס לפה באותה מידה על הדברים שמוציא מתוכו. בין במזון ובין בדיבור. פרעה מייצג את הנפש השבויה בהבלי העולם בהבל פה של 'פה רע'. דיבור לשון הרע, כמוהו כזיהום אויר, מהדהד ומשפיע על כל העולם. דיבור מתוקן זו ה-רפואה ב-ה' הידיעה.
עיקר התעוררות הגאולה מתחילה בפסח
יציאת מצרים, בגאולת דיבור הפה – יציאה מ-'פה- רע' אל 'פה-סח'.
גלות מצרים התחילה ב'פה-רך' בְּפָרֶך, בלשון חלקלקה עד שנעשו משועבדים בעבודה קשה של "פרעה" – "פה-רע" – לשון הרע, דיבור פרוע ומתפרע.
עד היציאה לגאולה ב "פסח" – "פה-שח" פה בדיבור טהור ובהגדה השייכת לכח הפה. על כן נצטוינו בהגדת סיפור יציאת מצרים בליל פסח – כי בלילה הזה יצא כח הדיבור מכל המיצרים מעבדות לחירות.
יציאת מצרים היתה בפסח. היה זה מצב של גילוי אור אלוקי עצום שלא כדרך הטבע, אשר פסח ועבר מספירה לספירה שלא על פי סדר טבע השתלשלות האור בספירות. מיד לאחר מכן הכל חזר למהלך הטבעי שלו ועם ישראל מקבל את מצוות ספירת העומר המבוססת על פריטת הספירות לפי ימים.
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה" (ויקרא כ"ג ט"ו).
דיבור הוא אור היוצא מהפה
אור פה אותיות רפואה, הכל תלוי בפה.
הפה שמכניס מזון הוא אותו הפה שמוציא דיבור.
דיבורי פרעה, הם דיבורי פה רע, כמוהם כזיהום אויר, מהדהדים ומשפיעים בכל העולמות.
דיבורים שהפה מתרגל לומר, הלב מתרגל להאמין
הגלות והגאולה מתחילים בתודעה, לצאת במודע מגלות לגאולה – לצאת מדיבורי פה רע ל-פה-סח
חז"ל אמרו, "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל".
שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן






