האזינו - לחיות עם הזמן
האזינו
פרשת האזינו דרך השם בסוד האותיות
הַאֲזִינוּ - שירת הפרדה של משה רבנו
את השירה הזאת אי־אפשר להפסיק
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ
משה מעניק לעם מתנת פרֵדה, את שירת הַאֲזִינוּ. שירה הכתובה בשני טורים ארוכים של מילים, זה מול זה כמו שמיים מול ארץ.
שמים וארץ נציגי הבורא בבריאה, עדים יציבים, שותפים בעלי השפעה פעילה נצחיים ונאמנים לקיום הברית בין ה' לעם ישראל.
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אינם רק עדים סבילים אלא אף אחראים על יישום הברית.
נועד להם תפקיד פעיל בשמירת הברית ובקיומה מתוך ידיעה ברורה שהברית תופר ותגבר ההסתרה.
השכר והעונש יינתנו באמצעותם כפי מעשי האדם והתנהלותו על־פני האדמה.
אחדות הניגודים מודגשת בשירת הַאֲזִינוּ
הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ הם שני קצוות, שתי מידות הנראות הפוכות ומנוגדות כמו זכר ונקבה, משפיע ומקבל שנראים מנוגדים אך הם משלימים זה את זה.
הַשָּׁמַיִם – עניינם רוח, השפעה של שפע אור אין סוף אור שכולו טוב תמיד;
הָאָרֶץ עניינה חומר ועניינים ארציים – מייצגת הכלי לקבלה – הַמְּכָל המקבל את שפע אור הבורא.
שני ניגודים המשלימים זה את זה. הם לא מתוארים בתור טוב רצוי מול רע דחוי, אלא כציר שיש לחתור בו לאיזון ולמיזוג.
הם מבטאים ייחוד ואיחוד בין קצוות – בין זכר לנקבה בין רוחניות לגשמיות, בין נפש לגוף.
כל עבודת האדם על־פני האדמה היא להיות כלי ראוי לקבלת השפע ולהמשיך להשפיע ממנו לעולם.
'שפע' הוא כל דבר שיורד מלמעלה, שה' משפיע לעולם.
'שפע' הוא לא בהכרח רק כסף או דברים כיפיים קלים ויפים. קל ויפה אותיות קליפה חיצונית.
קליפות אינן מצמיחות מאומה, כל הסוד הוא להצמיח מהשפע הזה פרי – ברכה לעולם.
אם יש בעיה, היא לא בשפע. היא רק בִּכְלִי שאינו מוכן לקבל את השפע.
חכמי הסוד מגלים: החטא, הסבל, הירידות והנסיגות הם כולם הזדמנויות להשגות להגיע עד שמיים.
אין דרך עוקפת. הירידות בדרך הקודש, הן במחשבות והן במעשים, הן מחויבות המציאות – להתגבר על נפילה או כישלון ולהמשיך.
אין רע יורד מלמעלה
תכלית הבריאה להיטיב לנבראים, ואין רע יורד מלמעלה כלל אלא רק שפע של אור טוב.
הראייה של האדם מוגבלת. הוא רואה רק חלקים מהתמונה הגדולה של כל המצבים בכל הזמנים. אין לו השגה בחשבונות שמים, הוא שופט לעיניים במושגים של טוב ורע לאור הרצון שלו לקבל לעצמו.
כאשר הוא מסרב לקבל שפע [מצב] מסויים או מבקש למשוך ממנו הרבה מדי מבלי שיוכל להכיל את השפע הזה, הוא פוגם בצינורות השפע ושובר את כלי הקבלה שלו.
מי שמעצים את הסתר האור אינו הבורא, זהו רק האדם עצמו במוגבלותו.
מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא: אלו שני ניגודים, המתארים מהות דומה בחוויות הפוכות.
מפרש ה'כלי יקר': מָחַצְתִּי מלשון לַחַץ, ולכל לחץ יש מְחַלֵּץ; הריפוי מתחיל בְּהַרְפָּיָה.
בכל נדודיהם שמר עליהם הקב"ה כעל בבת עינו – יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ
אִישׁוֹן הוא הזמן החשוך ביותר בלילה;
אִישׁוֹן נמצא במרכז קשתית העין, ודרכו עוברות קרני האור;
אִישׁוֹן הוא איש קטן.
אדם הרואה עצמו בתור קטן – מֵצֵר, מחשיך ומגביל את עולמו, מונע את חדירת האור אל עולמו.
האזינו בסוד האיזון
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, מלשון איזון והאזנה בתודעה רוחניות, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, זו שמיעת משמעות החיים במובנם הארצי.
האזינו לשון תאזנו כבמאזניים.
שמיים אותיות אש ומים – גבורה וחסד – אהבה ויראה – השפעה והגבלה
שתי תכונות, שתי תנועות בנפש.
הארץ מלשון רצון
כששתי התנועות באיזון אז תשמע הארץ – יעשה רצון הבורא רצונך
השלמות היא באחדות בין השניים.
האזינו - לכל איש יש ניגון מיוחד משלו
שירים הם געגועים
לשירה מיוחסות סגולות רבות, ובייחוד בתור מקור לשאיבת כוח ועידוד בעת ייאוש.
שִׁיר בלשון רבים הם שירים, אותיות שיריים מלשון שאריות.
שירה מביעה כיסופים וגעגוע לשיריים ההם של אור הנשמה הקדומה – שאריות ניצוצות אור אין סוף שהיה בששת ימי בראשית.
לכל איש יש ניגון מיוחד משלו
שבת אחרי כיפור כל אחד נקרא לכתוב את שירת חייו עם ניגון מיוחד משלו. לשוב לבְּרֵאשִׁית לגרעין הראשיתי שהנשמה מתגעגעת לחזור.
"לכל בריאה ובריאה ולכל יצור ויצור יש ניגון משלו" (ר' נחמן מברסלב)
לכל אחד יש את ה"האזינו" שלו בתוך תוכו: יש בו שמים וארץ, יש בו זכר ונקבה – יש בו הכל מכל כל, כל הסוד הוא לבחור באיזון – יש זמן לכל דבר ומקום לכל העניין.
זה הזמן לכתוב את שירת חיינו – כל אחד עם הניגון המיוחד שלו – לשיר את העתיד ולהשאיר מאחוריו את העבר.
מה נשאיר מאחור ומה נבחר לשיר לשנה הבאה?