נס שבת הגדול בפרשת בֹּא

מכת חֹשֶׁךְ – "וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה" – מפרשים חכמי הסוד לא סתם חושך גשמי כלילה שבו לא רואים בו, אלא חושך שחסם את האור עד שהאוויר היה עב וסמיך עד שאפשר היה למשש אותו ממש. לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים המצרים קפאו במקומם מבלי יכולת לזוז בכלל. בעוד שבני ישראל באותו מקום, נמצאים באור גדול. וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם היו נכנסים ובאים בחופשיות בבתי המצרים לבחור את הכלים שישאילו מהם לפני היציאה ממצרים.

המכות הקודמות מתארות ייסורי הגוף, מכת חושך לעומתן, מתארת ייסורי הרוח. חשכה אותיות שכחה – התודעה נמצאת במצב של שכחה שיש משמעות, תכלית ומטרה לכל מצב, אז הוא נופל ברוחו לעצבות וייאוש. לא משנה כמה יש לו, הוא בתודעה של חוסר – לא רואה את מה שיש לו. אז הכל נעשה חשוך וקשה עבורו.
'חושך מצרים', ביטוי המתאר מצב סובייקטיבי שאדם כבול במייצרים שלוחצים אותו: כבלים של חוסר ודאות, כיוון ומטרה, פסימיות וריקנות פנימית היונקת את החיות שלו מבלי יכולת לזוז.

עם ישראל משול ללבנה שאין לה אור משל עצמה אלא מקבלת את אורה מאור החמה. לאדם אין אור משל עצמו, אלא אורו וחיותו מגיעים מאורו של הקב"ה יתברך. בקרבה ובחיבור שלו אל מקור האור שגנז בתורה הקדושה, זוכים להאיר את עינינו, שלא נהיה כעיוורים באפלה. אור הקדושה מזכה את האדם באור בהירות הדרך.