פרשת השבוע כִּי תִשָּׂא - בין שבירה לבניה
פרשת השבוע כִּי תִשָּׂא - בין שבירה לבניה
פרשת כִּי תִשָּׂא דרך השם בסוד האותיות
לא כובד המשא מכריע אותנו אלא הדרך בה אנו נושאים אותו
בין שבירה לבניה – מתי לשבור את הכלים ומתי ללכת עם הכללים?
פרשת כִּי תִשָּׂא, מעברת בתוכה את סוד הנשיאה ונשיאת ההפכים במשמעויות והשתלשלויות שונות.
איך נישא את המשא במסע חיינו?
כעומס של משא כבד? כסבל המסבל את משאו? או כרוכב על מרכבה?
כִּי תִשָּׂא לשון הגבהה – רוממות ראש בני ישראל וכן התרוממות מעל למצבים, לעומת נשיאה בנטל, בתוצאות ובהשלכות
כִּי תִשָּׂא נאום ודברים, תפילה וברכה או תִשָּׂא ותמחל
כִּי תִשָּׂא לאשה – תִשָּׂא עיניים – תִשָּׂא פרי
כל המשמעויות מקופלות ומשתלשלות בפרשה לאור חטא העגל.
שבירת הלוחות
משה יורד מההר עם לוחות הברית אחרי 40 יום ולנגד עיניו בני ישראל רוקדים סביב עגל הזהב. מצער הכאב למראה חטא העגל אשר העם שיחת, פרחה רוח החיים מהאותיות שעל הלוחות וכתוצאה מכך נותר משה עם לוחות אבנים ללא חיות.
הוא משליך מידו את הלוחות ובמדרש (מדרש ויקהל יא) דורשים, מכובד המשקל נפלו האבנים מידיו ונשברו.
מהו חטא העגל?
חטא העגל הוא מעגל סגור שאנחנו סגורים בו: אלילי הכסף, האופנה והמותגים, מצאת החמה עד צאת הנשמה.
עד שמגיע משבר ועגל הכסף והזהב לועג לנו – לא משנה כמה נעבוד, הכסף והשפע אינם מגיעים ביחס ישר ליגיעה, אלא מאורו של הבורא.
אומר רבנו בחיי
עבודה זרה, בפשטות, זו האמונה שהשפע מגיע בזכות אנשים בשר ודם ולא ישירות מאורו של הבורא, לחשוב שהבוס הוא המפרנס ולא הבורא.
כתוב במסכת סנהדרין: אין לך פורענות שאין בה מעווֹן העגל כל צער הבא על כל אחד, בבריאות, בפרנסה, בזוגיות, הוא פירעון של חטא העגל.
כי תישא בסוד הנישואין
נישואין לשון נשיאה ורוממות
מעמד מתן תורה משול לליל הנישואין בין כנסת ישראל והקב"ה.
התורה מסמלת את הטבעת בה קידש הקב"ה את ישראל, כמו איש המקדש את אשתו, "הרי את מקודשת לי בטבעת זו".
מה הוא בעצם אומר לה? הרי את מרוממת ומובדלת לי מכל הנשים…
הקב"ה קידש את ישראל בטבעת התורה והרי הם מובדלים ומקודשים מכל העמים.
כל סודות הבריאה מוקדשים לנו בתורה לחיות חיים בשלמות מתוך איחוד בין חלקים: בין גבר לאשה בין איש לחברו ובתוך תוכנו.
"טבעת", צורתה עגולה ושלמה ללא סוף וללא התחלה, אין בה מעלה ואין בה מטה, אין בה ימין אין בה שמאל, מסמלת את ההטבעה הראשונית בבריאה – אחדות ושלמות במחזוריות אינסופית הנובעת מתוך השלמה ואיחוד בין שניים לאחד שלם במעגל אין סופי.
עֵגֶל לשון עיגול, עגול כטבעת וטבע.
כאשר האיש המקדש את האשה בטבעת זהב בברית הנישואין, הוא מרומם את הבריאה לאחדות שלמה.
האשה בנפש היא הנקבה, המסמלת את 'הרצון לקבל לעצמי'
האיש בנפש הוא הזכר, מסמל את 'הרצון להשפיע'
טבעת זהב – 'זה הב הב' זה החלק האנוכי שבנפש המנוהל מתפיסת עולם החומר המבקש 'לקבל לעצמי'.
על כל אדם לשאת את 'האישה' החלק הנקבי שבתוכו, לרומם אותו למקום רם ונישא 'על מנת להשפיע'. אחרת הוא חוטא במעשה העֵגֶל, פועל מתוך אינטרסים ומניעים זרים לנשמה. שם לו מעליו אלילים אחרים: כסף ומותגים, בוס ואנשים אחרים – עד שהוא מאבד את עצמי, ו'אני אינני אני' הוא מתנתק מעצם הנשמה שלו. הוא כחמור הנושא על גבו משא כבד של חומר שאין לו כיוון ומטרה מלבד כובד המשא.
עֵגֶל אותיות לעג – געל. זה רק עניין של זמן עד שמגיע משבר חטא העֵגֶל הפרטי שלו ולועג לו, 'מי הוא בכלל?' ויגלה שיש מנהיג לעולם והוא לא בשר ודם.
אין בגידה גדולה כמו חטא העגל.
שבירה לשם בניה
שבירת הלוחות הראשונים בעקבות חטא העגל, מסמלת את שלב ניפוץ התבניות הראשוניות, שלב נחוץ לבניה.
נשמע פרדוקסלי, לשבור כדי לבנות מחדש?!
התפיסה היהודית רואה את החיים כמעשה מרכבה שלם על כל חלקיו.
כל מערכת מורכבת ממכלול רכיבים בתנועה מתמדת. אין רכיב העומד בפני עצמו.
התייחסות למרכיב אחד מתוך המערכת המורכבת, זה לנתק אותו מהקשרו.
הסוד טמון בהנעת כל מרכיבי המרכבה באחדות הניגודים: מחד, לחיות בתוך מערכת חוקים וערכים, מאידך, לבחור מתי לשבור את הכלים ומתי ללכת עם הכללים.
בחשכת המשברים מתחיל תהליך של בניה והבנה שיש סיבה לכל דבר לשם צמיחה והתפתחות.
עַם קְשֵׁה עֹרֶף - היתרון
מאין סוף מצבי משבר לאין סוף מצבים של קבלה, סליחה והשלמה.
בחטא העגל ה' אומר למשה:
"לֶךְ, רֵד! מפרש רש"י, "רד מגדולתך";
כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ.
משה לא מוותר, במקום להיות שקוע ברגשות אשם וייאוש, אבדן ותיסכול.
הוא נושא דְּבָרִים בפני ה' ומלמד עליהם זכות – זהו טבע האדם.
אחרי שהוצאת אותם ממצרים ביד חזקה מה יגידו המצרים, שהוצאת אותם כדי להרוג אותם במדבר? זכור את ההבטחה שהבטחת לאבותינו.
אכן כן "עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" – עקשנות – זוהי מידה קשה, יחד עם זאת לכל מידה יש שני צדדים. דווקא בזכות המידה הזאת של עקשנות הם ראויים להיות עמך. ולראייה, עם קטן שומר על מורשתו וזהותו לאורך ההיסטוריה.
עד שנאמר למשה "קום עלה". "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ"
ממחיש לנו עד כמה לימוד זכות מסוגל להפך מציאות.
כִּי תִשָּׂא תְּפִלָּה - י"ג מידות הרחמים
מתוך לוחות הלב שנשבר צומחת בניה חדשה
בעקבות חטא העגל, משה עולה שוב אל ההר ומקבל מתנה גבוהה ונעלה: "י"ג מידות הרחמים" בהן הבורא מנהיג את עולמו – בסליחה, מחילה ורחמים – יש בהן כוח על טבעי, לרפואת הלב הגוף והנפש, למשיכת חסדים.
י"ג מידות הרחמים לעולם אינן שבות ריקם.
ה' (1) – ה' (2) – אֵל (3)– רַחוּם (4) – וְחַנּוּן (5)– אֶרֶךְ אַפַּיִם (6)– וְרַב חֶסֶד (7)– וֶאֱמֶת (8) – נצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים (9) – נֹשֵׂא עָוֹן (10) – וָפֶשַׁע (11) – וְחַטָּאָה (12)– וְנַקֵּה (13)
מסביר התלמוד הבבלי שיש במידה הראשונה "ה'" פעמיים [כפילות], משום שבפעם הראשונה ה'- רחמיו של ה' על החוטא לפני החטא ובפעם השנייה מתוך רחמיו של ה' על החוטא אחרי החטא.
תפילה זאת איננה נאמרת בתפילת יחיד, אלא בציבור בלבד בבית הכנסת בימי הסליחות, בראש השנה ויום כיפור וכן בפתיחת הארון בעת צרה ותשובה.
אמרו חז"ל, חייב כל אדם לשאוף להידמות ל-ה' כפי כוחו, להנהיג עצמו בשלוש עשרה המידות בהן הבורא מנהיג את עולמו.
ב'הלכות דעות', מלמדים: "מה הוא נקרא חנון – אף אתה היה חנון;
מה הוא נקרא רחום – אף אתה היה רחום;
מה הוא נקרא קדוש – אף אתה היה קדוש.
גימטרייה י"ג = אחד = אהבה = (13) ובחיבור 1+3 = 4 ארבעה היסודות: אש, מים, רוח ועפר. כל יסודן של המידות הוא בארבעת היסודות. יסוד ושורש עבודת המידות בנפש האדם הוא צירוף, מלשון צורף – צריפה של כל המידות, כמו התכה של כסף וזהב. כך המידות, אף הן לא ניתנו אלא כדי לצרפן – להיות אחד עם ה'.
שנזכה לשאת חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱ-לֹהִים וְאָדָם לנשיאה מרוממת – באחדות שלמה כאיש אחד בלב אחד.
פרשת כי תשא לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע