נצבים־וילך - לחיות עם הזמן
פרשת נצבים־וילך
פרשת נצבים־וילך דרך השם בסוד האותיות
נצבים־וילך - פעימת החיים
אחדות הניגודים בפעימת החיים – נִצָּבִים עומדים אל מול וַיֵּלֶךְ תנועה
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם: כאיש אחד בגוף אחד, ללא הבדל מעמד, גיל או השקפה.
זוהי קריאה לכל ישראל בכל הדורות ערב ראש השנה, לפני שנכנסת השנה.
היום בו נברא האדם, בו ביום נכשל וחטא.
כולנו רסיסי נשמת אדם הראשון, שותפים בתיקון הבריאה.
לכל אחד יש תפקיד ומינוי, למלא את השליחות אליה נועד מששת ימי בראשית.
בראש השנה כולם עומדים לתת את הדין.
אַתֶּם… כֻּלְּכֶם… לִפְנֵי ה' חשובים במעלתכם – רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם… מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ
לכל אחד יש שליחות למלא. יש זמנים שבהם הוא בדרגת ראש שבט, ויש זמנים שבהם הוא במדרגת חוטב עצים. איש איש לפי דרגתו, בין אם הוא נוכח ובין אם הוא נפקד מתפקידו.
שורש המילה נצבים בצופן האותיות
נִצָּבִים מקפלת בתוכה משמעויות פנימיות עמוקות:
נִצָּבִים מלשון זקופים, יציבים, חזקים וקבועים;
נִצָּבִים אלו הם משתתפים בסרט שאין להם אמירה או תפקיד מיוחד;
נִצָּבִים מלשון מינוי, ממונים על תפקיד.
נִצָּבִים הם עוֹמְדִים ובשיכול אותיות מוֹעֲדִים – זמנים קבועים, ימים טובים, חגים;
או מוֹעֲדִים – נופלים, סוטים מדרך הישר; ובשינוי תנועה (ניקוד) מוּעָדים הם אלה שייעדו אותם לתפקיד מסוים;
מוֹעֲדִים אותיות מוּדָעִים
יש זמנים שבהם אדם עומד במקום, ויש זמנים שהוא מועד נופל וסוטה מהדרך – זה רק עניין של מוּדעות.
זה המוּדע לשליחות ולתכלית שיש לכל אדם בעולם בכלל ובחייו בפרט, זוכה! זה שאינו במוּדעות הוא בדמעות – דומע ומועד; מפספס את משמעות החיים; חי מיום ליום בלי תכלית או מטרה, נִצָּב כניצב בתפאורה בסרט מבלי להשמיע קול.
כל אחד צריך להתבונן היכן הוא מוצב במיוחד בזמנים של חוסר ודאות או משברים, כי יציבות מתחילה בתחתית הסולם – מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.
בלי סיכון אין סיכוי
וַיֵּלֶךְ משה… מסע שהתחיל באברהם שנאמר לו "לֶךְ לְךָ אֶל-הָאָרֶץ – אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – כדי לראות צריך להיות ראוי, להתמסר לדרך, אז החלק האלוקי שבתוכנו יאיר לנו אותה.
אנחנו מחפשים הבטחה להצלחה בכל פעולה. הרבה פעמים אף הצלחה לא יכולה לעזור לנו כמו כישלון.
ההצלחה היא לא המטרה, היא הדרך!
כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי – רק מתוך הנפילה אפשר לקום. כל החכמה היא לדעת להתגבר, לקום ולהמשיך בתנועה… ללכת, והעיקר לא לעמוד במקום! גם אם לא תמיד ברור לאן? איך? מתי? או כמה?
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא
העולם בו אנו חיים, מעלים ומסתיר את האמת הפנימית.
העין רואה רק את המעטפת החיצונית, זה עושה עלינו רושם, מפעיל את החושים והרגש, אך יש תכלית פנימית נסתרת מעבר לגלוי, מעבר לכאן ועכשיו.
שום דבר איננו מתנהל במקריות אקראית ובלתי צפויה.
"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בודאי גם שם מלובש ה' יתברך" אומר הבעש"ט כפילותה של המילה הַסְתֵּר אַסְתִּיר מלמדת על כפילות, הסתרה על גבי הסתרה,
מעצם חוסר ההכרה שמתקיימת הסתרה יש סכנה.
וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים
מסע חיינו קורה במרקם של אירועים ומצבים. לכולם תפקיד אחד – לקרוא את התכלית האמת שהיא מעל ומעבר לסיפור של חיי החומר והגוף המתכלה עם הזמן. חיים אינם נמדדים רק באורך שנות הגוף הגשמי, כי אם במהותם הרוחנית. התמקדות בחומר יש בה מוות נפשי – זהו מקום מקולקל ומקולל, המגביל והורג את מי שנועדנו להיות .
התורה היא חיים! 'חיים' הם חיבור למקור האחד – י־ה־ו־ה, "היה־הווה־יהיה" כאחד – שורש המהווה ומחייה את כל הבריאה.
לאדם יש את הבחירה באיזה אופן יחיה את חייו.
לבחור בחיים, משמע להיות מקור להמשכת שפע להשפיע מאור הבורא יתברך, להרבות אור בעולם.
בריחה מבחירה בחיים, זה ניתוק מתכלית החיים להשפיע. אדם נפקד מתפקיד שליחותו – טבול בחומר משקר, מבזבז את חייו לריק והבל. אלו הם אינם חיים באמת, כי אם חיים במילוי צרכים – אלו הם חיי 'מוות'.
גם אם לא תמיד ברור לאן או איך, העיקר לבחור בחיים – כל הסוד הוא להסכים לחיות את החיים בנוכחות מלאה, להסכים להתנסות ולעשות את המיטב שניתן לעשות בכל מצב נתון. "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי": הדגש הוא על הקימה מתוך הנפילה, ולא על הנפילה עצמה, לקום ולקחת את מושכות עגלת חייו לידיו. להתמסר באמונה שלמה ובהתבטלות גמורה אל יודע תעלומות שמשגיח בהשגחה פרטית על כל פרט ופרט.
שבת אחרונה של השנה כוללת את כל שבתות השנה
ישראל מקדשים את הזמן
מוֹעֲדִים – שבתות, חגים וראשי חודשים, הם מעין תחנות עצירה כדי להתחבר למעיינות הקדושה ולזכות בברכה לכל ימי השבוע, החודש והשנה.
קדושת הזמן מתגלית באמצעותנו ומתוכֵנו במציאות חיינו. אין חטא חמור יותר מביטול זמן, אלא אם כן אדם הוא עבד, שזמנו אינו שייך לו והוא תלוי בזולתו.
פרשת נִצָּבִים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ – רמז לשבת האחרונה של השנה, שבכוחה לתקן את כל שבתות השנה.
אז לפני שמתחילים שנה חדשה אנחנו נקראים לתת את הדין על מצבים שניצבנו בפניהם
האם עמדנו או מעדנו במבחן האמונה, במיוחד במצבים של הסתרה.
חיים זה לא אורך השנים, אלא המהות שניצק לתוכם
שבת מקודשת ומוקדשת לבחירה – אני בחרתי בחיים
ואתם?