פרשת וַיְחִי - ראיית העתיד בראייה יהודית

ברכות יַעֲקֹב מדגימות מהי בְּרָכָה יהודית ומהי ראיית עתיד בגישה ייעודית
וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם.

הברכות מופיעות בדימויים וחלקם בדימויים לבעלי חיים: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה", "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם", "דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ", "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה", "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף". איזה מין ברכות אלה?

היינו מצפים שיעקב יברך את בניו לפחות כפי שאביו יצחק ברך אותו: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ־לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם… יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים… אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ"… אך במקום זאת מדמה יעקב את השבטים כחיות – חמור, איילה אריה וכו'. אפשר להבין את הדימוי לאריה שנחשב למלך החיות, בעל כח ועוצמה, ביטחון וכריזמה, יש בכך אולי מחמאה וברכה. אבל להיות כנחש?! הוא גם ארסי וגם מפחיד ודוחה. מה גם שהוא סמל לחטא ולרשע, איזו ברכה זו?! איך אפשר להבין את הדימוי לזאב שהוא חיית טרף שיש להיזהר ממנה. וכן הדימוי לחמור לא מובנת. מה יעקב התכוון בברכותיו? מה הברכה בלהיות חמור?

בברכות יעקב לבניו הוא למעשה מעלה להכרה את האיכות הייחודית המרכזית של כל שבט ושבט – מעלה את עצם אישיותו שהיתה נסתרת ומעורבת עם יתר אחיו, כעת היא מתגלה, מתבהרת ומתאפיינת. בעצם הברכה מתגלה השורש הייחודי באישיותו המיוחדת של כל אחד משנים עשר השבטים, שבטי י־ה, המרכיבים יחד את האומה הישראלית, כל אחד בגוונו הייחודי, כדי שיפעל כפי כוחו בפסיפס השלם.

הוא מאפיין כל אחד מהם בקווי אופי כפי ייחודו ועל־פי מידותיו. מידה היא תכונה בקווי אופי, וכן מידה היא שיעור, "שיעור" הוא גם למידה. לכל אחד יש מידות ושיעורים שהנשמה בחרה לעבור, לשם כך היא קיבלה תכונות, כישורים וכישרונות עם מהות פנימית הנובעים מאור נשמתו, ומתוכה יוכל לצמוח ולהשלים את ייעודו בבניין העם היהודי.
שנים עשר השבטים מייצגים כוחות שונים ומגוונים הדורשים העצמה ושכלול של כל אחד מהם.