וַיְחִי דרך השם בסוד האותיות הצופן לחיים

רועים עתיד בראייה יהודית

בין ראייה לרעייה
יעקב מכנס את בניו לפני לכתו,
הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
האם רצה להגיד להם את העתיד? את הקץ?

האם ידיעת העתיד משרתת את החיים?
אם בני יעקב היו יודעים שהם עתידים להיות עבדים, מה הם היו עושים?

במסע חיינו, בלבול, משאלות, תהיות, אי ודאות, משברים ומאוויים מוציאים אותנו למסע חיפושים בין ידעונים, מתקשרים וחוזי עתידות.
הסכנה בידיעת העתיד מחמיצה הזדמנויות ומפספסת אפשרויות.

"עתיד" אותיות "דעתי"
להגיד את ה-'עתיד' זה להגיד את 'דעתי' לפי השקפת עולמי.
הידיעה האמתית איננה עסוקה בלדעת מה יהיה הסוף אלא לדעת את התכלית לזמן הזה.

"עתיד" אותיות "דעת"-י'
י' היא אות החכמה. ידיעת החוכמה, זו היכולת לראות את הנולד מתוך התבוננות באיכות הייחודית של האדם עצמו.

"עתיד" אותיות "ידע-ת"'
ת' היא אות סופית והיא גם אות התכלית.
ידיעת העתיד האמתית איננה עסוקה בלדעת את הסוף אלא את התכלית שיש לכל דבר, אירוע או מצב בחיינו.
ידיעת התכלית מעניקה לנו אפשרות לרעות את חיינו כאן, בהווה ושם בעתיד –
מאפשרת לנו ראות בבהירות את מה שיש, מה נתון ואיך ניתן לחיות מתוך שליחות מרוממת.

החיים אינם נבחנים דרך המציאות אלא דרך התכלית שלשמה האדם חי. הוא עובר דרך מצבים של 'חיים ומות' – מצבי תודעה אשר נועדו לשחרר אותו מכבלים של מציאות אחת אל מציאות אחרת כדי שיעשה את עבודת התיקון בעולם.

כשאנו כבולים בכבלי מצבים מאתגרים, עלינו להמית חלקים בתוכנו.
"למות" בזמן מסוים כדי לחיות במקום אחר.
כח התחיה טמון בהתגברות על אותם כבלים שהביאו למשבר או מחלה כדי להתגלגל למצב הבא ממקום משוחרר.

הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
משהו השתבש, נסתמו עיניו, נסתלקה ממנו השכינה ונסתמה נבואתו
במסכת פסחים בגמרא, כתוב, "קץ", לא במובן של סוף העולם ומה יהיה, אלא המציאות מוּנעת ומסוּבבת על-ידי תכלית עתידית ומשמעותה מחוללת ארועים, מגלגלת התרחשויות ומניעה התפתחויות.

יעקב ממשיך
הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל.
רבי נתן עומד על ההבדל בין הֵאָסְפוּ לעומת הִקָּבְצוּ
הֵאָסְפוּ זו אספה של אנשים קרובים ומכרים, הִקָּבְצוּ, הרחוקים והקרובים.

כך בכלל וכך בפרט, כל אחד צריך לקבץ את החלקים שלו…
כל אותם חלקים שהתרחקנו מהם, שזנחנו או ויתרנו עליהם, כדי להגיע לאחרית שלמים עם כל החלקים שלנו.

שִׁמְעוּ מלשון משמעות. לכל חלק יש משמעות.
שנים עשר השבטים מייצגים כוחות שונים ומגוונים הדורשים העצמה ושכלול של כל אחד מהם.

ברכות יַעֲקֹב מדגימות מהי בְּרָכָה יהודית ומהי ראיית עתיד בגישה יהודית-ייעודית
וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם.
היינו מצפים שיברך אותם לפחות כפי שברך אותו יצחק אביו:
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ וגו…
אך במקום זאת הוא מברך,
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם,
מה הברכה בלהיות חמור או איילה?
נפתלי כאיילה מהירה הרצה במהירות מבצע נפתלי את משימותיו בזריזות.
יששכר, מפרש רש"י: "חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד".
אם כן, בְּרָכָה איננה עסוקה בכמות או בתוצאה אלא בהכרת האיכויות.

"ברכה" אותיות הכר ב…
יעקב למעשה מעלה להכרה את האיכות הייחודית המרכזית של כל אחד מהם, איכות הנובעת ממהותו הפנימית שאיננה דומה לאחיו כדי לממש את ייעודו וביחד כולם מהווים את השלם על כל חלקיו.

לכל אחד ברכה על פי מידותיו-
מידה היא שיעור ו-כמות כל אחד כפי יכולתו שיוכל להשלים את ייעודו בעולם.
וביחד כולם יוצרים את ה- השלם המאוחד לבנין עם ישראל.

ברכה היא פתח ושער לשפע אלוקי
וכן ברכה לשון בריכה ונביעה, להיות כלי ומיכל.
כל אחד מממש את הברכה לפי מידתו ויכולתו להכיל את השפע.

הפרשה מסיימת את ספר בראשית וחותמת את תקופת האבות ובמקביל פותחת פרק חדש בתולדות ישראל כ-עם.

'חזק חזק ונתחזק'.
יעקב נתן את הברכות כדי שנתחזק…
כל ספר הוא כמו פרק בחיים שמסתיים
קריאת 'חזק' מעודדת להתחזק מכל מה שעברנו ולהגיע מחוזקים מכל המצבים שעברנו, עם כל הניסיון שצברנו, להביט קדימה אל העתיד.

שנזכה לראות בהכרה מלאה את הברכה בכל אברהם מכל יצחק כל יעקב
להכנס מחוזקים אל הפרק הבא בספר שמות מגלות לגאולה – עכשיו!

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם