פרשת וַיְחִי - ראיית העתיד בראייה יהודית
פרשת וַיְחִי - ראיית העתיד בראייה יהודית
האם יעקב אבינו התכוון להגיד עתידות
יעקב אבינו מכנס את בניו לפני לכתו מן האומר לומר להם את העתיד, האמנם?!
הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
מה רצה להגיד להם? את העתיד? את הקץ?
משהו השתבש, נסתמו עיניו, נסתלקה ממנו השכינה ונסתמה נבואתו.
אחרית היא קץ. במסכת פסחים בגמרא, כתוב, "קץ", לא במובן של סוף העולם ומה יהיה, אלא המציאות מוּנעת ומסוּבבת על-ידי תכלית עתידית ומשמעותה מחוללת אירועים, מגלגלת התרחשויות ומניעה התפתחויות.
קץ מלשון יקיצה, התעוררות ממצב של חשכה.
הגלות היא בבחינת חשכה שממנה צריך להתעורר לגאולה.
האם מותר לראות עתידות על פי היהדות?
לא תמיד ברור מה? איך? לאן? בלבול, משאלות, תהיות, אי־ודאות, משברים ומאוויים מוציאים את האדם למסע חיפושים בין "יִדְּעוֹנִים", מתקשרים וחוזי עתידות. מחפשים אחר תשובות בשדות זרים שיקראו להם "עתידות" – קריאת העתיד מסיטה את המבט מהדרך שקורית כאן ועכשיו בהווה.
מה צופן העתיד? אי אפשר באמת לצפות עתידות. "ידיעת העתיד" אולי מעניקה 'נֶחָמָה פּוּרְתָּא', הקלה כלשהי, אך היא זורעת זרעים זרים, מחמיצה הזדמנויות, שוללת את הבחירה, מגבילה אפשרויות ומפספסת את ההווה. דברי מגיד העתידות מהדהדים ומותירים את המצפה מוגבל בציפיה לעתיד ארוז באריזה המצופה. פועל יוצא מכך שאנשים קצים בחייהם במקום לחיות את חייהם בעוצמה ובמלוא ההוויה.
ראיית עתיד בסוד האותיות
עתיד אותיות דעת־י'
יו"ד היא אות החכמה. ידיעת החכמה היא היכולת לראות את הנולד – "איזהו חכם? הרואה את הנולד".
להגיד עתיד זה להגיד את דעתי לפי השקפת עולמי, עולמי שלי הוא לא עולמך. שורש נשמתי הוא לא בהכרח שורש נשמתך, כל אחד בא משורש נשמה שונה, לכן גם תפיסות העולם עלולות להיות שונות.חשוב מאד לדעת למי אנחנו הולכים שיעזור לנו לא רק לראות את העתיד אלא גם לרעות אותו.
עתיד אותיות ידע־ת'
תי"ו היא האות הסופית והאחרונה, והיא גם אות התכלית. ידיעת העתיד האמיתית אינה עסוקה בלדעת מה יהיה בסוף, אלא לדעת להתבונן בהווה כדי להבין את התכלית המקופלת בכל אירוע או מצב ולפעול לאורו. הפעולות בזמן הווה הן אלו שמעצבות את פני העתיד.
ידיעת התכלית מעניקה לנו אפשרות לרעות את חיינו כאן, בהווה בדרכנו אל העתיד. אז מתאפשר לנו לראות בבהירות את מה שיש, את מה שנתון לנו… כל הנתונים והעובדות, ואיך ניתן להחיות אותם מתוך שליחות מרוממת.
העתיד הוא בגדר פוטנציאל שהאדם יוצר בהווה, הוא מעוצב ומשתנה בהתאם לבחירות ולפעולות שיעשה בכל רגע נתון.
איך לרעות את העתיד במקום לרוץ אחרי רואי עתידות
יעקב אבינו מלמד את בניו לרעות את העתיד
רועה צאן רועה את עדרו: מנגן ומגן עליו מפני שודדים וחיות טרף, במסירות ובאהבה; מונה אותם אחד לאחד; מכיר כל פרט בעדר מתוך הקשבה למצבו. כך זוכה הרועה להנות מעדרו לצרכי מחייתו ואף סביבתו: בצמר ללבוש, בחלב לשתות, בבשר למאכל, וזה לא נגמר, העדר ממשיך להניב תנובה.
האות אל"ף והאות עי"ן שייכות לקבוצת אותיות שמוצא הגייתן מהגרון אשר נוטות להתחלף ביניהן. אם כן הביטוי "איזהו חכם? הרואה את הנולד" יכול להתפרש כ"רועה את הנולד". כדי "לרעות עתיד" על האדם לרעות ולהנהיג את חייו כמנהיג, כפי שהרועה מנהיג, משגיח ומכיר כל פרט בעדרו. עליו לראות ולהיות מודע לכל חלק בנפשו, לראות את מה שנתון ומה שניתן לעשות עם כל חלק. למנות אותו מלשון מינוי לתפקיד בכל יום מחדש, לטפח אותו כך שיוכל להוציא את כל החלקים לפועל לצרכי חייו וחיי האחרים. מתוך אהבה וחמלה כפי שהיו אבותינו הקדושים רועי צאן, שעל־ידם ובזכותם עם ישראל לעתיד לבוא יזכה לגאולה – כך על־ידי כל אחד ואחד שרועה את חייו נזכה להגיע לגאולה בעזרת ה' בקרוב ממש.
לרעות באחו מלשון רעות ואחווה.
סוד ברכות יעקב לבניו
ברכות יַעֲקֹב מדגימות מהי בְּרָכָה יהודית ומהי ראיית עתיד בגישה ייעודית
וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם.
הברכות מופיעות בדימויים וחלקם בדימויים לבעלי חיים: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה", "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם", "דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ", "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה", "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף". איזה מין ברכות אלה?
היינו מצפים שיעקב יברך את בניו לפחות כפי שאביו יצחק ברך אותו: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ־לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם… יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים… אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ"… אך במקום זאת מדמה יעקב את השבטים כחיות – חמור, איילה אריה וכו'. אפשר להבין את הדימוי לאריה שנחשב למלך החיות, בעל כח ועוצמה, ביטחון וכריזמה, יש בכך אולי מחמאה וברכה. אבל להיות כנחש?! הוא גם ארסי וגם מפחיד ודוחה. מה גם שהוא סמל לחטא ולרשע, איזו ברכה זו?! איך אפשר להבין את הדימוי לזאב שהוא חיית טרף שיש להיזהר ממנה. וכן הדימוי לחמור לא מובנת. מה יעקב התכוון בברכותיו? מה הברכה בלהיות חמור?
בברכות יעקב לבניו הוא למעשה מעלה להכרה את האיכות הייחודית המרכזית של כל שבט ושבט – מעלה את עצם אישיותו שהיתה נסתרת ומעורבת עם יתר אחיו, כעת היא מתגלה, מתבהרת ומתאפיינת. בעצם הברכה מתגלה השורש הייחודי באישיותו המיוחדת של כל אחד משנים עשר השבטים, שבטי י־ה, המרכיבים יחד את האומה הישראלית, כל אחד בגוונו הייחודי, כדי שיפעל כפי כוחו בפסיפס השלם.
הוא מאפיין כל אחד מהם בקווי אופי כפי ייחודו ועל־פי מידותיו. מידה היא תכונה בקווי אופי, וכן מידה היא שיעור, "שיעור" הוא גם למידה. לכל אחד יש מידות ושיעורים שהנשמה בחרה לעבור, לשם כך היא קיבלה תכונות, כישורים וכישרונות עם מהות פנימית הנובעים מאור נשמתו, ומתוכה יוכל לצמוח ולהשלים את ייעודו בבניין העם היהודי.
שנים עשר השבטים מייצגים כוחות שונים ומגוונים הדורשים העצמה ושכלול של כל אחד מהם.
מהי ראיית עתיד יהדות?
ברכות יעקב מדגימות מהי ברכה יהודית.
"בְּרָכָה" אותיות הכר ב… יעקב אבינו מעלה להכרה את התכונות הייחודיות של כל אחד ואחד מבניו על מנת שיממש את שליחותו בעולם.
מידה היא תכונה בנפש והיא גם שיעור ו-כמות. לכל אחד יש את המידות שלו. לכן כל אחד כפי תכונותיו ויכולותיו יכול להכיל את השפע שנתברך בו, על מנת שיוכל להשלים את ייעודו בעולם.
מכאן, איכותו של נפתלי שהוא כאיילה מהירה הרצה במהירות מבצע נפתלי את משימותיו בזריזות.
יששכר, מפרש רש"י: "חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד".
כח החיים מצוי בהעלאה להכרה של כל מצב שיביא עמו את התחייה.
אם היו יודעים שהם עתידים להיות עבדים, מה הם היו עושים?
ברכה יהודית נוגעת בגילוי מקור הנביעה של שורש הקיום, ממנו נמשך שפע לחיים כולם ולכל פרט.
ברכה מעניקה חיות מתוך השקה לנקודת שורש החיים ובעצם בחיבור אל מקור הנביעה של שורש הקיום. משם מתבהרת האיכות המרכזית והגוון הייחודי של כל אחד, עניינו ותפקידו.
בְּרָכָה מלשון בְּרֵיכָה, היא כמו מֵיכַל, כלי קיבול המכיל נביעה של מים, ממקור עליון וממקור ארצי. בְּרָכָה איננה עסוקה רק בכמות או בתוצאה, אלא בהכרת האיכויות המצויות בכל אדם ומצב. אז נפתח פתח ושער לשפע אלוקי המכונה בשם בְּרָכָה מלשון בריכה, כלי קיבול ומיכל להכיל את מידת השפע ולהחיל אותו למעשה, מן הכח אל הפועל.
שנים־עשר השבטים הם כאדם שלם על כל חלקיו. לכל אחד יש תפקיד וכולם ביחד משלימים זה את זה לאחד ומהווים את השלם על כל חלקיו לבניין עם ישראל. רק מתוך שותפות ושלום בין האחים תתקיים השלמה בין כל החלקים והמגזרים כדי שתוכל לקום אומה מאוחדת שתהיה מקור הברכה לא רק לעצמה אלא לעולם כולו.
איזהו חכם? הרואה את הנולד
וַיְחִי - איך לראות עתידות בסוד האותיות
וַיְחִי – האות חי"ת והאות ה"א שייכות לקבוצת אותיות שמוצא הגייתן מהגרון – אחע"ה (ספר יצירה) אשר מתחלפות ביניהן. אם נחליף במילה וַיְחִי את האות חי"ת באות ה"א הרי קיבלנו – וַיְהי – לשון עתיד מתוך ההווה.
נשאלת השאלה האם ידיעת העתיד משרתת את החיים?
עתיד אותיות דעתי. להגיד 'עתיד' זה להגיד את דעתי לפי השקפת עולמי.
הידיעה האמתית איננה עסוקה בלדעת מה יהיה הסוף אלא לדעת את התכלית לזמן הזה.
החיים אינם נבחנים דרך המציאות, אלא דרך התכלית שלשמה האדם חי. הוא עובר דרך מצבים של 'חיים ומות' – מצבי תודעה אשר נועדו לשחרר אותו מכבלים של מציאות אחת אל מציאות אחרת כדי שיעשה את עבודת התיקון בעולם. כשאנו כבולים בכבלי מצבים מאתגרים, עלינו להמית חלקים בתוכנו, "למות" בזמן מסוים כדי לחיות במקום אחר. כח התחיה טמון בהתגברות על אותם כבלים שהביאו למשבר או מחלה כדי להתגלגל למצב הבא ממקום משוחרר.
סוד ראיית העתיד בסוד הרועה את צאנו
הכבלים והחשכה שאדם עובר הם בבחינת 'גלות' פרטית שעוברת עליו. בלבול, משאלות, תהיות, אי ודאות, משברים ומאוויים מוציאים אותו למסע חיפושים בין ידעונים, מתקשרים וחוזי עתידות. הפתרונות והדרך לצאת מגלות לגאולה אינם בחוץ אלא בתוך האדם עצמו. הסכנה בידיעת העתיד מחמיצה הזדמנויות ומפספסת אפשרויות.
על הגאולה אומר הנביא ישעיהו (ס' כב) – "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה".
בְּעִתָּהּ – כלומר, בעתו ובזמנו, אֲחִישֶׁנָּה – על ידי פעולות אשר מחישות תהליכים.
איך? מתחילים 'לרעות את העתיד' במקום לשבת לחכות ולבקש 'לראות עתידות'. לרעות את העתיד כרועה צאן הרואה את צאנו ומודע לכל פרט ופרט בעדר שלו.
זכו- אֲחִישֶׁנָּה, לא זכו- בְּעִתָּהּ – מפרשים חז"ל (סנהדרין צח), כאשר אדם עושה ופועל למען… הוא מזרז תהליכים וזוכה לראות ב- אֲחִישֶׁנָּה –כלומר זוכה לצאת ממצב מאתגר הרבה יותר מהר ממה שחשב, לעומת אדם היושב ומחכה לראות את המצב משתנה מבלי לעשות דבר.
כמה הזדמנויות פספסנו רק כי היינו עסוקים ב-לחכות או לצפות. חיים את העבר, חיים את המחר מבלי לעשות דבר, במקום לחיות את היום – לקום, לפעול ולעשות!
'חזק חזק ונתחזק'!
פרשת ויחי מסיימת את ספר בראשית וחותמת את תקופת האבות ובמקביל פותחת פרק חדש בתולדות ישראל כ-עם.
'חזק חזק ונתחזק'!
יעקב נתן את הברכות כדי שנתחזק… כל ספר הוא כמו פרק בחיים שמסתיים
קריאת 'חזק' מעודדת להתחזק מכל מה שעברנו ולהגיע מחוזקים מכל המצבים שעברנו, עם כל הניסיון שצברנו, להביט קדימה אל העתיד.
שנזכה לראות בהכרה מלאה את הברכה. להכנס מחוזקים אל הפרק הבא בספר שמות מגלות לגאולה – עכשיו!.