חֻקַּת דרך השם בסוד אותיות

חוקת דרך השם בסוד האותיות

חֻקַּת דרך השם בסוד אותיות

חֻקַּת דרך השם בסוד אותיות

תמימות האמונה

על פי הבאר

אלי־זה לנדאו

חֻקַּת דרך השם בסוד אותיות

תמימות האמונה על פי הבאר
השנה הארבעים לנדודים במדבר, עם ישראל עבר מסע לחיזוק האמונה כדי שיהיו ראויים להיכנס לארץ המובטחת – מקום גבוה בתודעה שכל יהודי שואף לעלות אליה, מקום משוחרר משעבוד תודעת מצרים.
מרים ואהרון הולכים לעולמם ועימם הבאר וענני הכבוד שליוו והגנו על בני־ישראל מפני כל תחלואי המדבר בכל מסעותיהם.
"פי הבאר", אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בראשית בין השמשות, שהם בבחינת נס, הבאר הייתה בעצם סלע שנבעו ממנו מים בזכות מרים הנביאה שהיתה מחוברת למקור הנביעה העליון.
במותה פסקו המים לנבוע מן הסלע.
רש"י מסביר, מים מסמלים תורה, ותורה היא אור המחייה את הנשמה. בהסתלקותה הסתלק עמה הכח המחייה את נשמת עם־ישראל, ראשי תיבות בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ – בחש"ך – חשך האור והם נותרו ללא הגנה, חשופים לפגעי המדבר. הניסים הולכים ופוחתים, הם אמורים לפעול לשנות את מצבם מבלי להזדקק לאותות ולמופתים.
עולים שלב במבחן האמונה – עליהם לנהוג בהנהגה טבעית ולהאמין שיזכו להשגה מעל הטבע.
משה מצוּוה לדבר אֶל הַסֶּלַע לעיני העם, להוציא ממנו מים ולא להכותו עם המטה כפי שעשה בראשונה. וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, הדגש הוא על הדיבור אֶל הַסֶּלַע כדי שיראו לְעֵינֵיהֶם את העוצמה שיש בכח הדיבור של שפת הקודש בה ברא הקב"ה את העולם. מטרת הדיבור אל הסלע כדי שהעם ילמד להשתמש בכוח הדיבור.

הַסֶּלַע במציאות הגלויה נראה כעצם דומם נטול חיים. אולם זוהי רק ראייה של המעטפת החיצונית למציאות פנימית עמוקה שמפכים בה מים חיים.
דיבור בשפת הקודש מאפשר חדירה לרבדים העמוקים של המציאות ובעצם מתגלה שהדיבור אינו אל הסלע עצמו, אלא אל הכוח המחייה את המים שבתוכו – את זה אי אפשר להשיג על ידי הכאה בכח.

המטה שייפה את כוחו של משה להנהיג את העם, הוא המטה שגרם לו לאבד את כוחו..
המטה הוא ביטוי לסמכות אך כשמשה היכה במטהו פעמיים על הסלע, הוא לא פעל מתוך סמכות כי אם מתוך כעס.
אחרי כל מסע הנדודים, עיקר הפגם של משה היה על שלא העמיד אותם בדרגת ביטחון ואמונה הראויה כדי לרשת את הארץ.
מפרש הרמב"ם, משה חטא ברגזנותו על תלונות העם, בשעה שהתרגז עליהם נמצא מבטל דברי המקום עד שאיבד את מנהיגותו.

וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע
כל אחד ואחד עומד אֶל פְּנֵי הַסָּלַע המגלם אבני נגף. לא משנה כמה תהליכי התפתחות עשינו בדרך, הנטייה לחזור לאותה תבנית ראשיתית, לרצות לפנות אבני נגף בכח על ידי הכאה, בהנחה שאם היא פעלה בעבר היא אמורה להמשיך לפעול גם היום גם מחר.

על כך מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נענשים שלא יזכו להיכנס לארץ.
נשאלת השאלה, הרי גם להכות בסלע ושיצאו ממנו מים זה לכשעצמו נס גדול, אז מדוע הם נענשו בעונש חמור על כך שלא דיברו אל הסלע?
ללמד שיש לדקדק בזהירות יתירה לציית לכל הוראה בתורה.

אחרי שה' מורה למשה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם התחילו אומרים שירה כשהבינו ששום דבר אינו מובן מאליו כשהם צריכים להתחיל לפעול בעצמם, פרצה שירה מקרבם – שירת שבח והלל, הודיה והכרת הטוב לה': אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר.

"אמונה היא כמו אור השמש. לפעמים עבים מכסים את אור האמונה, אך גם ביום מעונן לא נגרע אורה אף שהם מכסים אותה" (נתיבות שלום)

פרשת "מי מריבה" חקוקה בתודעה.
האימון לאמונה מתחיל בפשטות! אומנות המופשטת מאמונות זרות ומגבילות.
תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה 'אֱלֹהֶיךָ . אמונה פשוטה ושלמה, זוהי שלמות האמונה.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

רוצה לקבל מדי שבוע לווצאפ שלך
את הצופן בפרשה דרך השם בסוד האותיות
ההרשמה מכאן!

[[ טופס מוטמע]]



רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה דרך השם מדי שבוע לתיבת המייל

מלאו פרטים כאן בתיבה משמאל והיא תשלח אליכם באהבה.


תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי