פרשת עקב - לחיות עם הזמן

אכילה על ידי ברכה, מושכת חיות דקדושה אחרת המאכל הוא כמאכל בהמה.
בכוחה לעורר בתוכנו את הזיכרון להיות שותפים לבורא במלאכת הבריאה.

כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם
מלבד הלחם הגשמי, יש מהות פנימית הנקראת מוֹצָא פִי ה' – חיות אור אלוקי המחיה כל דבר בבריאה, ועליו יחיה האדם ולאו דווקא על הערך התזונתי שאנחנו רגילים להגדיר כמו קלוריות, פחמימות, חלבונים וכו'…
מוצא פי ה' הוא ניצוץ אלוקי שאינו גלוי לעין, אצור במאכל גשמי ומעניק את עיקר החיות לכל ברייה. הברכה על המזון לפני האכילה מושכת וממשיכה עליו אור אלוקי וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ והברכה על המזון היא הודיה והודאה על הכרה בה' אותיות הברכה
בטבע יש סדר ויש זמן, יש תהליך וצריך הבשלה. אין דילוגים ואין קיצורי דרך, יש סיבה המובילה לסיבה ואין דרך עוקפת – כל דבר "בְּעִתּוֹ" זהו חוק וסדר שה' כפף אותנו אליהם.
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת" – זמן הוא ממד של שינוי ותנועה ברצף המציאות שנע בין עבר לעתיד, לעומת זאת, עת היא נקודה בזמן בתוך המציאות הכללית המתייחסת לפרט מסויים.
לכל דבר ואדם יש את העת – הבשלות שלו.

ההשתהות וההמתנה הם מתנה והזדמנות להתבוננות ובירור מטרה עד להבשלה להגיע להגשמה.