פרשת מצורע על הדבש ועל העוקץ

צרעת היא נגע המופיע על העור, המקום החשוף לעיני כל.
נגע הצרעת מגלם את הסתר האור האלוקי.
הזהר קורא לצרעת בשם 'סגירו' לשון סגור, לרמז שהצרעת סוגרת את צנורות האור. זאת ועוד, צרעת מוגדרת כ-'טומאה', אותיות 'אטומה', האור לא יכול לעבור דרכה.
נגע צרעת "בְעוֹר בְּשָׂרוֹ", בעור יש נקבוביות, פתחים דרכן עובר האור, הגוף נושם ופולט.
'עור' אותיות 'עיור' מלשון סומא. מסמל מצב בו האדם אינו מבחין באור האלוקי.
נקבוביות העור אטומות. שום דבר לא יכול לחדור בעדן. במצב כזה אדם 'מת'
מפרש הזהר: "צרעת פירושו סגירו. כי סוגר אורות העליונים ואינו פותח"

כדי לתקן יש לנתק – יוצאים החוצה כדי להיכנס פנימה
ריפוי המצורע, מצור , הסגר מוחלט מחוץ למחנה, לאו דוקא מחשש להדבקה אלא מידה כנגד מידה: הפריד בין אנשים כשדיבר לשון הרע, לכן הוא מופרד ומובדל מהחברה.

מצורע נחשב כטמא, יש להרחיקו אל מחוץ למחנה.
צבע הצרעת מופיע ככתם לבן על העור – משום שהלבין פני חברו
כדי לטהר את המצורע, כנגד גאוותו צריך להשפיל עצמו כתולעת ואזוב

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע – אל תגנה ותדבר רע אל האחר.
דיבור לשון הרע אינו פוגע רק בזולת, אלא בשומע ובאדם הדובר בעצמו.