פרשת אמור מזהירה ומאירה בזהרה את עולמנו

מום הוא פגם – דפוס התנהגותי פגום החוזר על עצמו לאורך זמן עד שהוא נחקק בגוף ממש.
צופן אותיות המילה "מום" מראה על אופי של חסימה
כל אות מאותיות 'מום', היא כפולה כשכותבים אותה במילוי: מ"ם – ו"ו – מ"ם.
האות מ"ם עומדת בראש המילה ובסוף המילה, כך שאפשר לקרוא 'מום' גם מהסוף להתחלה.
כזה הוא בעל מום.
הוא אינו מזהה את דפוסי ההתנהגות שלו כבעייתיים וחושב שהם אצל האחר
הוא רואה את השתקפות הדפוסים שלו אצל חברו, "הפוסל, במומו פוסל".

האות מ"ם סופית סגורה וחסומה חוסמת התקדמות.
אז לא רק שהוא אינו מטפל במום, הוא ממשיך לעבוד את אותו דפוס.
ואם לא די בזה, "דומה מושך דומה", הוא יימשך לבעלי מום דומים לשאוב ממנו אנרגיה.

כולנו בעלי מום בצורה כזאת או אחרת.
'מוגבלים' לדפוסים התנהגותיים, רגשיים ונפשיים, פועלים על פיהם ומשוכנעים שהם אצל החברים שלנו.

יש דפוסים קשים שהדרך היחידה לרפא אותם היא הרחקה ממקורות האנרגיה השואבים אותנו.
בעל מום שואב אנרגיה מהסביבה.
שימוש במידת הדין כלפיו היא חסד גדול.
אחרת הוא שואב מקודש הקודשים של כל מי שנמצא בסביבתו.
"מום" קורא לבעליו לעשות עבודה פנימית לפני שתהיה לו גישה לקודש הקודשים.

הריפוי מתחיל בהבנה עמוקה שעל מנת 'לתקן', יש לרפא מהשורש
לתקן את המידות.

תיקון המידות הוא תהליך שקורה בספירת העומר.