פרשת דברים דרך השם - לחיות עם הזמן
פרשת דברים דרך השם בסוד האותיות
אמנות התוכחה
משה "שובר שתיקה" אחרי ארבעים שנה במדבר.
הוא מחכה לזמן ולמקום המתאים להגיד את הַדְּבָרִים.
הוא משחזר את קורות האירועים לאורך השנים.
לכאורה הוא אינו מחדש דבר, אבל הוא נותן לנו שיעור חזק לחיים – שיעור באומנות התוכחה.
הוא משקף לעם את כל מה שקרה בדרך מנקודת מבט אוהבת.
למרות שלא פעם הוא קרא להם טרחנים, נרגנים וכיוצא בזה, הוא מלמד עליהם זכות לאורך כל הדרך.
דבריו תכליתיים עם הצעה חלופית מקדמת להמשך, ולא סתם כדי להטיח בהם ביקורת.
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בסוף המסע, כשהם עומדים על סף הכניסה לארץ הוא אומר את הדברים.
ברמזים הוא רומז את שמות המקומות בהם חטאו ופגמו באמונתם, את בכיית החינם בעטיה גרמו לעיכוב של ארבעים שנה בדרך לארץ ישראל, בכייה שהפכה לבכייה לדורות עד עצם היום הזה בתקופת תשעה באב.
את הדברים הוא אומר סמוך למיתתו.
אילו היה מוכיחם, אז כשהיו במדבר בזמן שהיו קטני אמונה, מרוחקי תקווה כשנפשם מרה וקצרה אין סיכוי שדבריו היו נקלטים.
לראות את הדברים באור גבוה
פרשת דְּבָרִים מעוררת אותנו לראות את פני המציאות באור רוחני גבוה.
לכל אחד יש ייעוד תכלית ומטרה ייחודית למלא את חלקו במחשבת הבריאה. ההליכה והנדודים במדבר הם השתקפות בבואת המציאות בעולם עליון שבו הכול כבר צפוי וידוע .
אילו היינו מבינים איך דברים פועלים בעולמות עליונים או יודעים מראש את מה שכבר ידוע שם, ספק אם היינו נכנסים למקומות ומצבים בחיים שנצטער עליהם, לחלופין, חבל שלא נכנסנו למקומות שהשתוקקנו אך לא העזנו כי פחדנו.
הנשמה היא נצחית אך כאן בעולם היא ארעית
יגיע היום בו תחזור אל בית עולמה ותצטרך לתת את הדין.
החיים אינם נבחנים דרך המציאות, אלא דרך התכלית שלשמה האדם חי, בהתייחסותו ובגישתו אל החיים ואל המוות כמצבי תודעה: כשהאחת מנותקת ומפורדת מהשורש והשניה מחוברת לשורש ממקור החיים.
סבל ומשברים, אינם עונש, אלא חלק מ'גלגולים' שאדם עובר בתוך אותו גלגל חיים.
מצבים של 'מוות' נועדו לנתק ממצב פגום כדי לעוררו לחיות בהוויה של תודעה מחוברת לשורש החיים.
כולנו נמצאים במצב של מוות תודעתי, מנותקים מהאמת הנצחית והתכלית שלשמה באנו לעולם.
את מה שהיה אי אפשר כבר לשנות, אבל את מה שיהיה אפשר לבחור לשנות.
אנשים שחוו מוות קליני מספרים, שראו את כל חייהם משתקפים מולם כמו סרט.
עלינו להתעורר לראות את השתקפות חיינו מנקודת מבט עליונה, כאילו קיבלנו רגע של חסד להתבונן על חיינו מלמעלה.
לראות שכל מה שקורה לנו איננו מקרי או סתמי, אלא נועד לקדם אותנו למקום מדויק שאליו נועדנו.
אומרים יש גן־עדן ויש גיהינום
גיהינום אינו כבשנים של אש ובריכות גופרית רותחות.
גיהינום, בצורתו הכואבת, הוא הקרנה של כל מה שעשינו או שלא עשינו בחיינו – אל מול מה שנועדנו להיות.
אומר האר"י הקדוש: ההקרנה הזאת היא גיהינום של סבל וכאב מבושה, לראות בדיעבד את תוצאות התנהלותנו.
הצער על כל מה שלא עשינו אילו לא היינו נפרדים ומפורדים בתוכנו. אין דרך חזרה!
שם אין פשרות או הנחות למי שהיה בחוסר מודעות.
אנשים שחוו מוות קליני מספרים שראו את כל חייהם משתקפים מולם כמו סרט. אילו היינו יודעים מראש את מה שכבר ידוע בעולם הרוחני – ספק אם היינו נכנסים למקומות ומצבים בחיים.
לחלופין, אילו היינו יודעים, הרי שהיינו פועלים אחרת, היינו נכנסים למקומות שלא העזנו כי פחדנו.
אילו היינו מבינים איך הדברים פועלים – הבחירות שלנו היו משתנות.
לא צריך לחכות ליום המות כדי לראות את השתקפות חיינו, עלינו לראות את השתקפותם דרך אנשים ומצבים מאתגרים. כל אחד שומע ורואה את מה שהוא רוצה. אך "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" צל, זו דרכו של הבורא להתגלות בחיינו. לראות שכל מה שקורה איננו מקרי או סתמי אלא נועד לטובתנו העליונה כדי להוביל אותנו אל התכלית.
מה הם חיים ומה זה מוות?
לחיות או למות זה עניין של תודעה
לחיות או למות זה עניין התייחסות וגישה לחיים. סבל ומשברים אינם עונש, הם נועדו לעצב, לתקן, לפתח ולפתוח אותנו לגלגול הבא דרך ניקוי השכבות והתבניות המעכבות אותנו מלהתקדם אל התכלית והמטרה אליה נועדנו.
חיים ומוות אלו הם מצבי תודעה. מוות, איננו בהכרח סוף פיזי. מוות הוא חידלון או משבר בצורת מחלה או גירושין אשר נועדו לשחרר אותנו מכבלים של מציאות אחת ולהתעורר אל מציאות חדשה.
תיקון אותיות ניתוק-תינוק כדי להגיע לגלגול הבא, צריך להתחיל ממקום נקי כמו תינוק.
פעם היינו צריכים למות כדי להתגלגל, לעשות שינוי או מהפך, היום אנחנו חווים גלגולים בתוך גלגל חיים אחד. צריך "למות" בזמן או במקום מסוים כדי לחיות במקום אחר, להמית חלקים בתוכנו כדי להחיות חלקים אחרים. הפרשה מעירה אותנו לראות את פני הדברים באור אחר.
היכן היא הארץ המובטחת
'הארץ המובטחת' היא מקום רוחני גבוה המובטח ליהודים החיים את היעודים לנפשות ישראל הנשלחים לעולם הזה. ובית המקדש הוא נקודה עליונה בתוך הלב. כאן זה גן עדן.
ארץ מלשון רצון, מקור הצרה והצרוֹת נעוץ בתפיסת מציאות צרה של רצון עצמי.
הכניסה לארץ המובטחת כרוכה במלחמות ובכיבוש עמים. אותם עמים מייצגים כוחות בנפש.
כמו שיש לדעת איך להילחם מול אויב, כך צריך לדעת באילו כלים רוחניים להילחם לכבוש את אותם כוחות מעכבים בנפש.
ימים אלו של בין המצרים, ימים של פורענות ודינים בהם נחרב בית המקדש.
בית המקדש הוא בלב וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם
הצער והאבל הוא לא על חורבן האבנים והעצים, הצער הוא על שאין לנו זכות לראות בבניינו משום הפירוד והריחוק בתוכנו, על כל מה שאיננו עושים כדי להביאו.
שבת חזון לחזות בקץ הגלות
היא מפגישה אותנו עם האמת, ישירה וכואבת!
בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי… לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם… שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים… וְדַם פָּרִים… לֹא חָפָצְתִּי…
נפלנו לפעולות חיצוניות. הקב"ה לא זקוק לקורבנות שלנו, מה שחשוב זה כוונת הלב.
מאז שחרב בית המקדש אין לנו מקום להקריב קרבנות, במקומם תיקנו חז"ל את התפילות. איבדנו את הלב,
אם לא ננקה את הלב משנאה, מקנאה ומצרות עין, התפילות חסרות משמעות.
רק בזכות טוהר המידות שבלב יבנה בית המקדש.
שעת מנחה בשבת חזון היא מקור הברכה
שעת מנחה בימי חול היא עת התגברות הדינים, לא כל שכן בימים אלה בהם מתגברים הדינים.
חכמי הסוד מגלים, שבת חזון היא עת רצון כפולה ומכופלת יש בכחה להעלות את התפילות של כל השנה, לפתוח שערי רחמים, מקדושתה נמתקים כל הדינים.
ועוד אומרים שתפילת פטום הקטרת השבת מסוגלת לקשר בין כל חלקי העם.
הגאולה תבוא בְּעִתָּהּ או אֲחִישֶׁנָּה
שבת 'חזון' מלשון 'מחזה', ראיה עתידית בעיני הרוח.
קוראת לנו לחזות בקץ גלות החשכה אותיות השכחה.
הכניסה לארץ המובטחת מסמלת את הגאולה השלמה
מה אנחנו לוקחים על עצמנו לעשות היום
כדי להחיש ולזרז את הגאולה?
לעוד תובנות ל פרשת דברים דרך השם בסוד האותיות – מה שהיה הוא שיהיה
כף זכות ואהבת חינם בסוד האותיות
פרשת דברים לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע
