צרעת חברתית בפרשת מְּצֹרָע

צרעת היא נגע המופיע על העור, המקום החשוף לעיני כל.

אחרי חטא האדם הראשון נסתתר אור האלוקות.
כמו שכתוב: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִ'ים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר–וַיַּלְבִּשֵׁם. " [בראשית ג']
אדם הראשון היה ישות של אור. בעטיו של החטא, האור נתכסה במלבוש של עור.
"עור" אותיות "עיור" מלשון סומא מכסה את הגוף ומסתיר את פנימיותו של האדם.
בעור יש נקבוביות המהוות פתחים דרכן הגוף נושם אויר ואף פולט אותו.
כך גם ב"עור" הבריאה, יש "חלונות" ו"חרכים", בעדם ניתן לראות את האור האלוקי בבריאה ובנברא, את כוח היוצר ביצירתו.

נגע צרעת בְעוֹר בְּשָׂרוֹ. מסמל מצב בו האדם אינו מבחין באור האלוקי.
נקבוביות העור אטומות. אור אלוקי לא יכול לחדור בעדן.
במצב כזה אדם הוא בבחינת 'מת' – הוא בפירוד מהבורא – מהכוח המחייה.
מפרש הזהר: "צרעת פירושו סגירו. כי סוגר אורות העליונים ואינו פותח"

'סגירו' לשון סגור, לרמז שהצרעת סוגרת וגודעת את זרימת האור אל החלק הנגוע.

צרעת מוגדרת כ-'טומאה', אותיות 'אטומה'. במקום אטום, אור לא חודר.

כל המחלות מתחילות בצרוּת הנפש ויבואו לידי ביטוי בגוף.

כדי לתקן יש לנתק – יוצאים החוצה כדי להיכנס פנימה
ריפוי המצורע, מצור , הסגר מוחלט מחוץ למחנה, לאו דוקא מחשש להדבקה. אלא מידה כנגד מידה: הפריד בין אנשים כשדיבר לשון הרע, לכן הוא מופרד ומובדל מהחברה.