מחלוקת קרח ועדתו בסוד האותיות
מחלקת קרח דרך השם בסוד האותיות
מחלוקת קֹרַח ועדתו
קרח הציץ בציץ הרבה מעבר לציצית
רצה לעצמו את כל התכלת שבטלית.
קֹרַח טען, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים
צריך שיהיה שוויון בין כולם. האמנם?!
כל בני האדם נולדו שווים בתבנית אחידה, אך הם לא זהים.
כולם עוברים את אותו מסלול, אותם תהליכים, אותם שלבי התפתחות וגדילה מינקות עד בגרות עד שנדחקו לתבנית אחידה.
טעות לחשוב שכולם נוצקו בתבנית זהה ואחידה.
חז"ל אמרו הדבר המשותף לכולם "כי נברא אדם יחידי", שימלא את שליחותו.
כי הכל מותאם ומדוייק ברקמה מיוחדת שאין בה מקרה.
שוני מאפשר אחדות
מערך הבריאה עשוי בחלוקה מדוייקת, לכל אחד יש את החלק שלו:
לדומם, לצומח לחי ולמדבר.
לכל אדם יש תפקיד מיוחד בעולם המשתלב במערך הבריאה וממלא מהות אחרת של נשמה בהתאם למערך שלם. קרח כפר במערך הזה, כשהוא חשב אחרת וניסה להסית את העדה כנגד משה.
זה בסדר לחשוב שונה, זה מבורך להרהר ולערער במחשבה אך לא בהסתה והמרדה של העם.
בני אדם עושים השוואות מתוך מחשבה שכולם שווים, אך לא! הם לא שווים.
לכל אחד יש פרצוף, קול שונה ודעה משלו.
אומר בעל 'הסולם', ריבוי הדעות הוא דבר נחוץ – לא טוב שיהיו דעות אחידות, אחרת צד אחד יצטרך לוותר על אישיותו.
שלום לא מבטל אף צד, להפך – כל אחד מהצדדים מביא את הצד החזק שלו אל תוך הקשר להשלים את השני.
שורש מחלוקת - חלק
מחלוקת שורש חלק, כך יוצא שכל אחד חלק מהשלם. כל אחד מביא את חלקו כדי להשלים את חלקים לשלם.
"אמר ר' אלעזר תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך".
ורב שלום בניך, מלשון ריבוי, שהשלום מגיע מתוך ריבוי דעות – אלו ואלו דברי אלהים חיים.
קֹרַח חשב שכולם שווים עשה השוואות, ובסופו של דבר הרצון לשוויון הוליד מחלוקת.
מחלוקת בית הלל ובית שמאי היתה לשם שמיים. זוהי מחלוקת מבורכת. היא לא היתה עסוקה ב'רצון עצמי' לכפות על השני את דעתו אלא היא באה לחדד את השוני בין החלקים, כך שכל חלק יביא את חלקו, כך נוצרת הפרייה הדדית עד שיושלמו החלקים לשלם מתוך שלום כבוד ואהבת רעך ללא תנאים והתניות.
טלית שכולה תכלת
קרח כפר במערך הבריאה, כשהוא חלק על החלוקה של הכהנים והלויים.
הוא היה עסוק בחלקו של האחר במקום לראות את חלקו שלו ולשמוח בו.
קרח לא השכיל להבין שהשלום נבנה מתוך השוני בהשלמה בין חלקים
רצה לעצמו את כל התכלת בטלית. תכלת אותיות תכלית
אומר הרמב"ן, צבע התכלת שונה מכל הצבעים, התכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.
צבע התכלת הינו צבע הניתן לאבחנה רק ממרחק ופרספקטיבה רחבה.
כמו צבעם של מי הים שהוא למעשה שקוף, אבל ממרחק נראה הים בצבע תכלת.
כך גם האויר, הוא שקוף וממרחק נראה כתכלת.
כך גם הקב"ה בעולמנו, ניתן לגלות את תכלית רצונו אך ורק ממרחק של זמן… כמו התכלת
יש פער עצום בין מה שאנו רואים ותופסים לבין האמת המוחלטת.
הסכנה הגדולה מתחילה כשנדמה לנו שהגענו לתכלת- לתכלית, שאנחנו מבינים ויודעים הכל.
קֹרַח חטא בגדלות המחשבה 'שהכל תכלת', כשחשב שתפס את האלוקות במלואה ולא הבדיל בין התכלת ללבן. ונשאר רק עם השקוף, ריקני וחסר תוכן.
האדמה בלעה את קרח ועדתו
קֹרַח רצה 'לבלוע את העולם גם במחיר מחלוקת.
האדמה בתפיסת התודעה מגלמת את עולם החומר, הארציות והגשמיות שהוא ועדתו נבלעו לתוכם.
האדמה בלעה את קרח ואת עדתו אפילו תינוקות יונקי שדיים ואף מחט שהיתה שייכת להם.
עד כדי כך, במה חטאו תינוקות?
מקום שיש בו מחלוקת שלא לשם שמים הוא מקום קטלני הרסני.
כל מי שעומד בקרבת מקום כזה נפגע כמו בנשורת רדיו-אקטיבית, כל הסביבה נעשית נגועה לכמה דורות
הדרך היחידה לטהר את נגע המחלוקת זה קבורה וטיהור על ידי הַקְּטרֶת כדי לעצור את המגפה שפרצה.
בפרשה קשה שבמרכזה פילוג ומחלוקת שהביאה צרות על החולקים
משה משתמש במתנת 'פיטום הקטרת' שקיבל ממלאך המוות כשהתבטל המוות מן העולם במעמד מתן תורה, אך עם חטא העגל שב המוות לעולם.
אמר רבי שמעון בר יוחאי, אילו ידעו הבריות כמה גדולה מעלת פִּטּוּם הַקְּטׂרֶת
היו מעטרים אותה ושמים אותה על הראש כעטרת של זהב.
סודות וסגולות הַקְּטרֶת בהרחבה דרך הקישור
התשובה לכל גזירה קשה – יום יום שעה שעה לפעול בתודעת קְּטרֶת
ראשי תיבות = ק-קדושה, ט-טהרה, ר-רחמים, ת-תקוה.
יש ביכולת קריאת פטום הקטרת להסיר כל מרעין בישין, להציל ממוות ממש.
עוד תובנות על פרשת קרח
– איזהו עשיר השמח בחלקו
– מבחן המטות
– פטום הקטרת
פרשת קרח לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע






