פרשת שופטים - לחיות עם הזמן
פרשת שופטים
פרשת שופטים דרך השם בסוד האותיות
פרשת שופטים - שערים ושיעורים בזמן ובנפש
אדם עולם קטן
בכל אדם קיימים כל הכוחות ועליו להנהיג את כל ענייניו בהם באופן מושכל – ראשית האחרית – אחריות!
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ
מי הם השֹׁפְטִים וְהשֹׁטְרִים?
ומה הם שְׁעָרֶיךָ ?
בכל מדינה מתוקנת, חברה וקבוצה יש 'רשות מחוקקת' חוקים ויש 'רשות מבצעת' השומרת על אכיפת החוק ועמידה על 'משמר הגבול'. שופטים ושוטרים באדם ובעולם.
שֹׁפְטִים הם הרשות המחוקקת וְשֹׁטְרִים הם הרשות המבצעת
מופקדים להנהיג את האדם וכל עבודתם לשמור על השערים שיסננו מה נכנס ומה יוצא דרכם.
שערים במעברי גבול ובפתחי האדם
רבי חיים ויטאל אומר "ישנם ז' שערים בגולגולת, שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נקבים אף ופה אחד".
העיניים – שער הראייה, לסנן מראות ולראות בעין טובה
האזניים – שער השמיעה, לסנן לשון הרע ולשמוע לכף זכות.
נחיריים – שער הריח והרוח באף, שלא 'תנאף' 'תהנה אף' מדברים שאינם שייכים לך
הפה – שער ההזנה במאכל ובדיבור, לסנן בכמות ובאיכות בדיבור לשון הרע ורכילות ובאכילה.
ראשי תיבות שְׁעָרֶיךָ – שיניים, עיניים, ראש, רגל, ידיים וכרס – דרכם אנו פועלים בעולם ומהם אנחנו ניזונים הן בגשמית והן ברוחנית.
אל תשפוט על פי עינייך, דעתך, הרגליך, כישוריך, נטיותיך וטעמך האישי – אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
כל אדם צריך שיקח על עצמו אחריות למנות שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים מתוכו, לעמוד על משמר הגבול של נפשו: לשמור על המוסר והמשמעת הפנימית, להבדיל, להבחין בין הדברים, להכריע ולסנן בין האסור למותר שיכנס ויבוא בשעריו אל גופו ואל עולמו הפנימי. שלא יפעל מתוך גחמות, לראות מעבר לרגע הזה ומעבר לרצון של עצמו.
אדם הוא מלך בממלכתו
שלא ילכו שולל ויטו את הדין, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים ומסלף את פני המציאות.
הנהגה אמיתית מתחילה בראש, לא ברגש ולא ברצון.
בספרות הקבלה יש מושג הנקרא מל"ך, ראשי תיבות מוח – לב – כבד.
'מלך' הוא זה שמוח המחשבה מוליך אותו, לעומתו אדם שהלב והרגש מנהלים אותו הוא 'למך', וזה שיצר "הנפש הבהמית" שלו מנהל אותו הוא בעצם 'כלֻם'.
כל אדם אמור לנהוג כמלך בממלכתו עם רשות מחוקקת ומבצעת בעזרת שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים שבתוכו. להפעיל שיקול דעת, שיפוט, ביצוע ויישום גזר הדין.
במידה ולא ידע להפעיל אותם הוא יהיה בבחינת שוטה.
שׁוֹ(פְ)טִים בלי פ"ה, אלו שאינם משתמשים בכוח הפה שלהם, הם בבחינת שוטים
שׁוֹטְ(רִ)ים בלי רי"ש, אלו שאינם משתמשים בראש שלהם ובחוקים שמעליהם הם בבחינת שוטים.
תהיה מלך, תמליך את עצמך מתוך אחריות אז תוכל להנהיג את חייך ואת של אחרים.
אחריות בסוד האותיות - אל"ף בראש
סוד אותיות המילה אחריות מגלה נדבכים עמוקים במשמעותה.
אחריות מתחילה באות אל"ף ומסתיימת באות תי"ו, תהליך שלם מהתחלה עד הסוף.
אל"ף = אני לוקח אחריות על חיי, על עצמי, על גופי, על הרגשות, המחשבות והבחירות שלי.
נוסיף את האות הבאה חי"ת נקבל אח
אחרי שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול כעת לקחת אחריות על אחי שהוא במעגל המשפחתי.
נוסיף את האות הבאה רי"ש נקבל – אחר – המעגל מתרחב ומתרחק אל האחר
נוסיף את האות הבאה יו"ד נקבל – אחרי
רק אחרי שלקחתי אחריות על עצמי, על הקרובים לי ועל האחר, אני יכול להוביל ולסחוף אחרי עוד נוספים.
נוסיף את האות הבאה וי"ו נקבל – אחריו
אחריות, היא גם לדעת שיש מצבים בהם אני צריך להסכים להיות מובל, פשוט ללכת אחריו
ואם נחצה את המילה "אחריות" לשניים נוכל לברר באיזה צד אנחנו נמצאים
אחריי! אני מוביל… או אחריו אני מובל ע"י מצבים כשנמנעתי לקחת אחריות.
שערים באדם
שְׁעָרֶיךָ בלשון יחיד – שער בשינוי ניקוד לצירה זה שעֵר דמיין בנפשך.
בכל שיעור ושיעור שאדם משער בלבו הוא צריך לשים שוטרים ושופטים שיעמדו בשעריו.
וממול, עליו לעבוד עם הדמיון כדי לחזק, לטהר ולקדש את השערים בקרבו.
שְׁעָרֶיךָ מלשון שיעור, כמות או מידה ושיעור הוא גם למידה שיעורים במידות.
כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ (תהלים)
בריחים הם מנעולים לחזק שערים, כל אחד בקרבו שיזכה בברכה – בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ.
בָּנַיִךְ הם תולדות, פירות ותוצאות
וכן בָּנַיִךְ מלשון בונייך, כשאדם עומד אל מול פיתויי העולם הזה, הוא בונה את עצמו וזוכה לברכה בקרבו.
שערים בזמן
כמו שיש שערים בגוף יש שערים בזמן
תחנות להתעלות רוחנית: שבתות, חגים, מועדים וראשי חודשים הם 'שערים בזמן' הנמשכים בין יום ליומיים, חודש אלול, הוא 'שער בזמן' דרכו עוברים אל השנה החדשה בתהליך של הזדככות וחיזוק השערים בקרבנו לעצור, להתבונן, לשנות את מה שמבקש להשתנות בתוכנו.
חודש אלול, חודש התשובה, קורא לנו לבחון איזה שער דורש במיוחד עבודת בירור להטהר ולהתקדש. לשוב כביכול אחורה בזמן, לבדוק מה קורה בתוכנו כדי 'להשיב' את שיווי המשקל ברוחניות ובגשמיות בכל השערים ובכל השיעורים.
לשוב לא כדי לחזור למצב ממנו יצאנו כאילו דבר לא היה, אלא חזרה ממקום אחר, מעובד, מעובר בעיבורים חדשים ומצמיחים לשנה החדשה שתבוא עלינו לטובה ולברכה.