פרשת השבוע תְּצַוֶּה - הצוואה והציווי לצוותא

"נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי) – נר מסמל את האדם
שלושה חלקים בנר: שמן, פתילה ושלהבת.
ושלושה חלקים באדם: נשמה – מח; רוח – לב; נפש – הגוף.
נ–שמה – היא המח, ובנר זאת הלהבה
ר-וח – היא הלב, ובנר היא הפתילה
נ-פש – היא הגוף, הכלי לנשמה, ובנר הכלי לשמן.

הנר דולק בהתחברות השמן ב-פתילה עד שנאחז האור ברוח להמשך קיום בערת הלהבה.
כך הנשמה, בחיבור אל הרוח שבלב מפיחה את להבת החיים.

אור הנשמה מורגש. אנו רואים את פעולתה, אבל לא יכולים לגעת בה.
כפי שבעירת הלהבה נראית אך היא איננה מאפשרת נגיעה מוחשית.

שלהבת הנר פונה כלפי מעלה, בחיפוש אחר חמצן שיזין את תהליך הבעירה.
כך היא דרכה של הנשמה. מושכת היא כל העת כלפי מעלה, מבקשת להתחבר למקור בעולמות עליונים, מהם היא נחצבה.

הרוח לשון רווח מחברת בין עליונים לתחתונים.
הרוח, כמו הפתילה. מחברת בין רוח לחומר, חלקה התחתון טבול בשמן, ומצדה העליון פתוחה ללהבת הרוח.
התנתקות הפתילה מן השמן, כמוה כהתנתקות מחיי החומר והצמדות לרוח
פתילה ארוכה מדי, חיי רוח ללא קשר עם עולם החומר, תגרום לבעירה מהירה של הלהבה עד שתכבה השלהבת.
שקיעת הפתילה בשמן, כמוה כשקיעה בחיי החומר, יגרמו לנר שיכבה.

הפתילה מבטאת את החיים: "פתיל החיים", "נרו יאיר", "כבה נרו"
הסוד טמון באיכות.
ככל שהשמן מזוכך יותר כך האור מאיר חזק יותר בפתילה,
כדי שנאיר את חיינו עלינו לזכך את עצמנו.
ככל שהאדם זך יותר במציאות הגשמית, כך מאירה בו הנשמה באור נצחיותה.

מערכת יחסים הדדית ומאוזנת בין כל מרכיבי הנר נחוצים כדי שתתאפשר בעירה.
איזון והיזון חוזר בין חיי החומר לרוח, כאן ועכשיו.