תְּצַוֶּה דרך השם בסוד האותיות

תְּצַוֶּה דרך השם בסוד האותיות

תְּצַוֶּה דרך השם בסוד האותיות

תְּצַוֶּה דרך השם בסוד האותיות

הצוואה והציווי למצוות בצוותא, כצוות אחד.

אלי־זה לנדאו

תְּצַוֶּה דרך השם בסוד האותיות – הצופן לחיים

הצוואה והציווי למצוות בצוותא, כצוות אחד.

פנימיות החיים שזורה ממארג של דברים
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאַתָּה! אין לו שם, לא מהות או מעמד, הפניה היא אל העצם,
מסביר הכלי יקר, וְאַתָּה הוא עצמיותו של משה, שהיא יותר נעלה משמו והיא מחוברת ב-וא"ו החיבור לשורש הנשמה של כלל ישראל,
אחרי חטא העגל, הקב"ה ביקש למחות את ישראל. אך משה כרועה מהימן, לוקח אחריות ומודיע לקב"ה אם כך מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ
האמירה פועלת. אומר בעל התורים, הקב"ה מחק את שמו של משה מהפרשה כדי שחלילה לא יצטרך למחוק אותו מהספר.

תְּצַוֶּה, לשון צוותא, ציווי וצוואה לבני ישראל למלא את שליחותם כצוות, בחיבור אחד.
זוהי אחריות משותפת, משימה המוטלת על כל אחד מישראל ועל כולם יחד להעלות ולהרבות את האור בעולם על ידי קיום מצוות.
כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן!

בכל יהודי יש ניצוץ משה רבנו – על משה לחבר את ישראל אל נקודת השורש שסטו ממנה. וכל יהודי מצווה לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מאור בראשית הגנוז. (השפת אמת)

למה להעלות ולא להדליק?
הדלקה היא חד פעמית, אין בה התפתחות. לעומת זאת, העלאה היא תהליך הדרגתי של עליה מתמשכת בכל יום ויום, בהתמדה מתמשכת וביציבות להעלות את האור מבפנים החוצה לעולם, את אור הנשמה הנצחית.

אומר רש"י כל לילה ולילה קרוי תָּמִיד.
יש כאן הוראות איך להאיר את אור הנשמה במצבים של הסתרה בחיים.
הנשמה מתלבשת בגוף ומתכסה בשכבות של לבושים. מרגע שהיא יורדת לגוף היא בחיפוש מתמיד אחר האור.

היום שאין בית מקדש כל עבודת ה' מתבטאת בלב האדם בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
אֹהֶל, אותיות, 'האל', וכן אותיות 'הלא'
מוֹעֵד, אותיות, 'מודע'
אֹהֶל מוֹעֵד הוא 'הלא מודע'
משכן האל נמצא במקום 'הלא מודע'.
איך כל זה בא לידי ביטוי בחיינו?

תְּצַוֶּה מפרטת בהרחבה את בגדי הכהן תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת מפאת כובד המשקל שיש בהם לתפקידו
בגד, מבטא שפה נסתרת וגלויה, הוא מגן ומסתיר והוא גם חושף את מה שאדם מנסה להסתיר.
לובשים ופושטים זהויות בבגדים המזוהים עם תפקידים המביאים כבוד ללובש אותם.
הבגד אמנם מגן עלינו אבל כשאנחנו לא במקום המתאים לנו, הבגד יכול לבגוד בנו ובאמת שלנו, הלבוש יהפוך לבושה והמעיל למעילה
תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת נשאלת השאלה, היכן נשים את כובד המשקל?
במקום של כבוד או במקום של התפארות?
ממקום של פנימיות או ממקום של חיצוניות?
בחטא אדם וחוה, "עשו להם מלבושים – כותנות עור" לכסות את הערווה. תפקידם להסתיר את מה שעומד מאחוריהם
לעומתם, בגדי הכהונה, אין עניינם לכסות את המגולה כי אם לגלות את המכוסה ע"י הבגדים מתגלה העולם הפנימי העומד מאחוריהם

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר
למה שֶׁמֶן? למה זַיִת? למה זָךְ? למה כָּתִית לַמָּאוֹר?
ככל שהשמן מזוכך יותר כך האור מאיר חזק יותר בפתילה,

שֶׁמֶן זַיִת, הוא פרי שיש בו כח נעלם, שאין בשום פרי אחר. רק לאחר שכותשים וחובטים אותו, מתגלה בו כח האור המאיר האצור בתוכו, מובא בגמרא.
זָךְ, זוהי אותה נקודה זכה שבתוך כל אחד ואחת.
כָּתִית הטיפות הראשונות שיוצאות מהזית,
כך גם כל יהודי, חלק אלוקה ממעל. יש בו חלק נעלם. הכתישה והחיבוט גורמים לביטוש החלק החיצוני הגשמי שבו. (השפת אמת),
ע"י יגיעות הנפש מזדכך החומר ומתגלה הפנימיות. וזה הדמיון לזית רענן שצריך כמה יגיעות להוציא השמן. ככל שחובטים וכותשים אותו, כך יתן אור זך יותר.
ככל שהאדם זך יותר במציאות הגשמית, כך הוא ומאירה בו הנשמה באור נצחיותה.
להעלות אור תמיד, זהו תהליך מדורג של העלאת האור. כל פעם מעלים עוד אור במציאות הגשמית ע"י קיום מצוות וגמילות חסדים.

הכוהן הגדול מייצג את כלל חלקי העם, גם את בעלי הצרכים המיוחדים שאינם משולבים בחברה שהם 'אנשי השוליים' ואותם אלה המנותקים ורחוקים. אבן ה-שֹׁהַם נבחרה להיות אבן הבסיס עליה כל אבני השבטים היו מונחות.
שֹׁהַם זה אותיות משה ואותיות השם היא מייצגת שתי רמות תודעה, את הפרט ואת הכלל.
הזהר הקדוש מגלה, כל אדם מחובר בנשמתו לשֵּׁם השֵּׁם המפורש דרך אותיות שמו. בלב המילה נשמה טמון שֵּׁם – הוא חבל הטבור המחבר את האדם לנשמה, לקבל את החיות שלו דרך השם – דרך אותיות שמו ודרך ה' המפורש.
בורא עולם, מנהיג את עולמו בכוחות גלויים ובכוחות סמויים ונסתרים. כך גם לכל אדם יש צדדים, תכונות וכשרונות פעילים וגלויים ויש צדדים סמויים ונסתרים שהם בגדר פוטנציאל חבוי בו.
כל העבודה נעשית באהל מועד.
אהל – זה אותיו האל
'אהל מועד אותיות הלא מודע
משכן האל נמצא ב"לא מודע". עַל הָעֵדֻת להזכיר לנו להשכין את האל בכל מצבי התודעה, להיות בתודעה ערה במיוחד במצבים מועדים למעידה.

בכל זמן אליו האדם נע הוא פוגש ב' מצבים. האחד הוא מצב יקומי אליו הוא מגיע. השני היא דרך התנהלותו באותו מצב.

אהל מבטא סוג של ארעיות ותנועה ממקום למקום כמו המשכן שהיה נע ונד, מתפרק ונבנה מחדש, כך אנו מפרקים-מתפרקים על מנת שלא נשאר באותם מצבים אלא נתקדם ונבנה את עצמנו בכל פעם במקום חדש .
אנו נעים בזמן ולא הזמן הוא שחולף, מכאן, אנו אחראים לראות תנועה זו כהזדמנות לכוון את נפשנו.

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה
אלי־זה לנדאו – התבונה דרך השם

רוצה לקבל מדי שבוע לווצאפ שלך
את הצופן בפרשה דרך השם בסוד האותיות
ההרשמה מכאן!

רוצים לקבל את פִשְרָה של הפרשה מדי שבוע לתיבת המייל.
מלאו פרטים כאן בתיבה והיא תשלח אליכם באהבה.

[[ טופס מוטמע]]



לומדים בחברותא פַּרַשָה ופִשְרָה כל שבוע
בחכמת הסוד של הקבלה וחכמת האותיות
רוצה להצטרף?
כל הפרטים כאן

תגובות

אין עדיין תגובות

השאר תגובה

המייל שלך לא יוצג בגלוי - שדות חובה מסומנים בכוכבית*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

error: אזור מוגן זכויות יוצרים.
כותרת שלי