עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ במשפטים
עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ בפרשת משפטים
משפטים דרך השם בסוד האותיות
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם
מפרש הזהר, וְאֵלֶּה החוקים בעולם הזה.
הפרשה פותחת בדיני עבדות.
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי – אפשר לטעות ולחשוב שהתורה עוסקת בסחר עבדים, חלילה.
סודות עמוקים בחכמת הבריאה, העולם והאדם מוצפנים בסיפור על עֶבֶד עִבְרִי.
"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"
אדם שסרח בחברה, נמכר לעבד למשך שש שנים במטרה ללמדו 'דרך ארץ' בבית אדונו.
בשנה שְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.
למה שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד? כנגד ששה ימי עבודה בשבוע, "וביום השביעי שבת וינפש".
"עבד עברי" משל לנשמה שבאה לעבור תיקון בתוך גוף בששה גלגולים על ידי עבודת בירורים ותיקונים. וּבַשְּׁבִעִת, זהו מצב שהנשמה סיימה ועברה את עבודת התיקון וחוזרת אל מקורה למנוחתה השלמה.
יש שני סוגי עבדות: עֶבֶד לזמן מוקצב; ויש "עֶבֶד עולם".
"עֶבֶד עולם"
"עֶבֶד עולם" עֶבֶד המבקש להישאר בבית אדונו לעולם.
באומרו: "לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי", הוא מצהיר בזאת, "לא אצא עוד לחיפוש עצמי". הוא מאבד לתמיד את את חלקו בתיקון הבריאה – אין לו עוד תיקון או תקנה – הוא נשאר במסגרת השֵׁשׁ של עבודה בלי לצאת לחופשי.
שֵׁשׁ = שקר [=600 גימטרייה] ובגימטרייה קטנה [=6].
העולם הזה נברא בשישה ימים, מכונה "עלמא דשיקרא", עולם של שקר בחומר משכר.
"עֶבֶד עולם", הוא עֶבֶד של העולם הזה: עולם החומר, הכסף והכבוד.
משתעבד אליהם בהשתעבדות שאיננה מסתיימת לעולם, חיי עבדות לחומר בלי רוח.
אין לו דבר משל עצמו, הוא מבטל את רצונו ומאבד את זהותו ואת עצמיותו מהפחד לשחרר אחיזה בעולם הזה – שם לו "אֱלֹהִים אֲחֵרִים". בשם "הנוחות" שעולם החומר מעניק לו, תמורת חיי רוח נחותים.
'עבדות' זאת תפיסה וגישה לחיים
למה לרצוע אזנו של "עֶבֶד עולם"
"עבד עולם" עומד בסתירה לאמירה הבסיסית והיסודית שנאמרה בהר סיני -"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"[1].
על כן התורה מורה: "וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם".
אז למה אוזן?
אוזן היא איבר השמיעה מלשון משמעות קליטה והקשבה – מתוך שמיעה אפשר להגיע להבנה של המשמעות הפנימית המקופלת בכל מקום שיהיה ובכל דבר שישמע.
אזן ששמעה בהר סיני – "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ…לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"[2] הלך וקנה לו אדון לעצמו בסתירה לדבר ה' – לכן תירצע אזנו – הוא מאבד את המשמעות האמתית אשר לה הוא נועד ולא יוכל עוד לשמוע את קריאת הנשמה המבקשת למלא את תכלית שליחות ייעודה מתוך משמעות בתיקון הבריאה.
אז למה הגישו אל הדלת או אל המזוזה לרצוע את אזנו?
זכר ליציאת מצרים שהיו ישראל עבדים למצרים. הדלת והמזוזה היו עדים במצרים, בשעה שהוציאם הקב"ה מעבדות לחרות, פסח על המשקוף ועל שתי המזוזות שלא יהיו עבדים לעבדים, כעת הלך זה וקנה אדון לעצמו – תירצע אזנו בפניהם[3].
'עבד עולם' – עולם מלשון העלם והסתרה. אדם השבוי בתפיסה מצומצמת, אינו רואה שיש יד מכוונת המשגיחה על כל פרט ופרט בבריאה, חווה היעלם והסתרה. עד שיראה ויבין שהוא בעצמו חלק אלוקה ממעל ממש, שהוא חלקו ונחלתו של ה' בעולם, לאור האמונה שהיא מעל לטעם ודעת עד שנעשית לו כתר – "כתר אמונה". אז זוכה שיהיה 'עבד ה" בקידוש ה' בקבלת עול מלכות שמים.
קנית לך עבד, קנית לך אדון שימלוך עליך
"כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו" (קידושין כ"ב ע"ב)
קנית לך עבד, שמת על עצמך אדון שימלוך עליך! האמנם?!
התורה מעניקה לעבד עדיפות עליונה בכל עניין ודבר. דרשו חז"ל "כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ", עמך במאכל ועמך במשתה. כל מנעמי החיים של האדון, יין, אוכל טוב, מיטה טובה, העבד קודם לאדון! גם אם העבד בטל מכל מלאכה.
"עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" – "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי)
עֶבֶד וְשִׁפְחָה מרמזים למדרגות בגלגול הנשמה בעולם.
עֶבֶד וְשִׁפְחָה הם משל לגוף, "והגבירה" הנעלה היא משל לנשמה, חלק אלוקה ממעל שירדה והתגשמה בתוך גוף עד שתצא לחופשי ותחזור לשורשה.
בממלכת עולם העשייה עֶבֶד וְשִׁפְחָה מייצגים את הכוחות הגשמיים החיצוניים הפועלים בגוף: יצרים ותאוות, המבקשים למלוך תחת הנשמה.
הנשמה תצטרך לעבור תהליכי התפתחות תודעתית רוחנית בתוך חומר בהתגברות על יצרים ורצונות עצמיים.
כפי שהעבד עניינו לשרת את אדונו והשפחה עניינה לשרת את גבירתה, כך הגוף אמור לשרת את הנשמה לצורך תיקונה והתפתחותה הרוחנית.
יתרון החומר על הרוח בעולם הזה
בעולם הזה, לחומר יש יתרון על הרוח ולגוף יש יתרון על הנשמה, בכל הקשור להזנה וצרכים למחייתו. לכן יש לנהוג בכבוד בגוף המשמש כמגופה להגן על הנשמה שתעבור בתוכו את זה המסע.
אמנם הגוף מקבל עדיפות, אך אם מאכילים את הגוף יותר מאשר את הנשמה, יש בזה סכנת שעבוד לגוף ולחומר.
זה לא אומר לוותר על מנעמי העולם הזה. להיפך, יש לקדש אותם אך לא להשתעבד אליהם. אמרו חז"ל, "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם: אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים".
כאשר הגוף מבקש להנהיג את הנשמה, נוצר מצב לא טבעי של 'עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ', 'וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ'. במצב כזה האדם חווה סבל, קשיים ואתגרים.
שִׁפְחָה, ברבים אומרים שִׁפְחוֹת, בשינוי ניקוד ש-פחוֹת לרמז שהיא פחותה לעומת גבירתה.
כאשר כל אחד יודע את מקומו וממלא את תפקידו, כל הצדדים זוכים להוציא לפועל את ייעודם.
או שאתה עבד או שאתה אדון
אינך יכול לדור בכפיפה אחת עם מה שהינך ומה שאינך!
מי יתן ונזכה להוציא לאור את אור נשמתנו בתיקון מחשבת הבריאה.
פרשת משפטים לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע