הוראות יצרן בעולם שאין בו פתקי החלפה

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
מגלה הזהר הקדוש, הַמִּשְׁפָּטִים, הם החוקים והדינים.
חוקי מוסר חברתיים המתחקים אחר חוקי יקום אוניברסליים הפועלים בעולם החומר, בכל רמה, בכל מקום ובכל זמן. החוקים פועלים בעולם העשייה, בין אם נדע אותם ובין לאו. לכן חשוב להכיר אותם, כדי להפעיל אותם.
הרוחניות הגבוהה ביותר היא ב-כאן ועכשיו
באמצעותם נוכל לטפס לרוחניות גבוהה מתוך התבוננות פנימית בהתמודדות יומיומית מול מצבים שונים בגלגל החיים: במערכות יחסים בין אישיות, חברתיות ומוסריות.

מפרש רש"י, וְאֵלֶּה, מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. "אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", לִפְנֵיהֶם, לפנימיותם. להבין את הטעם והכוונה הפנימית שבכל חוק. לפעול מתוך הבנה וחיבור פנימי במחשבה, בדיבור ובמעשה.

העולם הוא כמו גלגל
אנחנו חיים במציאות של גלגולים. יש גלגולי נשמות, ויש גלגולים ממצבים למצבים, פעם למטה ופעם למעלה באותו גלגול. כל 'גלגול' נועד לקדם אותנו לדבר הבא.
כל גלגול נועד לתקן מצבים 'מקולקלים' החוזרים על עצמם, כל פעם בתפאורה אחרת.

כולנו שותפים בבריאה
נשמה יורדת לעולם ליצור תיקון. כל אחד מטביע את חותמו בתיקון עד שכל הנשמות יביאו את העולם למצב מתוקן.
יש לנו את הבחירה לעשות את התיקון, בדרך ייסורין או בדרך תורה.
"הבא להיטהר מסייעין לו, הבא להיטמא פותחים לו".

משפטים, פותחת בדיני עבדות.
והרי התורה, היא תורה לכל הדורות, אם כן, איך ענייני עבדות רלוונטיים לימינו היום?
מה הקשר בין נשמות ותיקונים לעבדים?

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם".
כל מטרת העבדות, נועדה לתקן את העבד בבית אדוניו, בדברים שקלקל או סטה מהדרך.

מי הם עבד ושפחה ומיהם אדון וגבירה?
יש כאן אנלוגיה לאדם המורכב מגוף ונשמה.
האדון והגבירה, הם הנשמה הנעלה, חלק אלוקה ממעל, הרצון להשפיע.
העבד והשפחה הם הגוף והנפש, מייצגים את הכוחות הגשמיים החיצוניים הפועלים בגוף, 'הרצון לקבל לעצמי'.
מרגע שהנשמה, 'הגבירה הנעלה' יורדת ונכנסת לגוף הגשמי, היא אמורה לעבור תהליכים של התפתחות והתמרה עד שתשלים את תיקונה, תצא לחופשי מן הגוף ותחזור לשורשה העליון, בין אם השלימה את תיקונה ובין אם לאו.

אין רע יורד מלמעלה
שתי דרכים לעשות את המסע, או בדרך תורה, או בדרך ייסורים.
כל האירועים דרכם יצטרך לעבור, נרקמים במיוחד עבור כל אדם כדי שימלא את שליחותו כאן, בהתאמה לדרך שהנשמה בחרה לעשות עוד בטרם ירדה לעולם.
השאלה באיזו דרך יבחר?
בדרך תורה? מרצונו, מבחירה יזומה לפעול מתוך הכרה
או בדרך ייסורים? בכפייה, על ידי שיחייבו אותו מלמעלה.

הנשמה הנעלה, היא המנהיגה.
עבד ושפחה עניינם לשרת את אדונם וגבירתם, ולא להיפך.
כך הגוף אמור לשרת את הנשמה לצורך תיקונה והתפתחותה הרוחנית.
לעבד, כמו לגוף, חייב שיהיה אדון או גבירה שינהיגו אותו.
בזמן שהנשמה בתוך גוף, אדם אמור להתגבר על רצונות הגוף, הרצון לקבל לעצמו.
מכאן נבין, כאשר הָעֶבֶד מבקש להישאר 'לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי'. הוא מבטל את רצון הנשמה להגשים את ייעודה, כבול בכבלי השעבוד לכח של הרצון לקבל לעצמו ומאבד את זהותו האמתית בעולם.

'וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ' ו- 'עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ', (משלי)
זהו מצב שהגוף מבקש להנהיג את הנשמה. נוצר מצב לא טבעי של 'עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ', 'וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ'. במצב כזה האדם חווה סבל, קשיים ואתגרים.

שִׁפְחָה, מעברת בתוכה את מהותה. שִׁפְחָה ברבים אומרים שִׁפְחוֹת מלשון 'ש-פחות', שהיא פחותה. ללמד שמעמדה בסדר היררכי, פחות מגבירתה.
לעומת זאת, כאשר השפחה והעבד יודעים את מקומם וממלאים את יעודם, הגבירה יכולה להשפיע עליהם שפע מבורך מעולמות עליונים.

מקופלות כאן הבנות עמוקות לחיינו, אם נקרא את הדברים בעיניים של מציאות מתגלגלת.
"שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד", כנגד ששה ימי המעשה.
"וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" כנגד יום השבת, וינפש. מדובר על מצב של גמר התיקון. הנשמה, סיימה את תיקונה והגיעה למנוחתה השלמה.
אך יש עבדים המבקשים לא לצאת לחופשי ומבקשים להשאר בבית אדונם לעולם.
אז "ורָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם"
למה אוזן?
אזן, איבר השמיעה. אותה אוזן ששמעה שם על ההר את עשרת דיברות התורה, התחייבה "נעשה ונשמע", מפנה כעת עורף לבוראה, ומשעבדת את עצמה לאלוהים אחרים, לגוף בשר ודם.
אדם מאבד את עצמו לגופו עובר להיות תחת חסותו. מוותר על התפקיד והתכלית שלהם הוא נועד בשליחות הנשמה כאן בעולם. הוא מסיר מעליו אחריות ומאבד את זכות הבחירה – מקבל חיי נכות בשם "הנוחות".
אוזנו תחורר, כך שלא יוכל לשמוע את לחישת הנשמה הקוראת לו למלא את תכליתו וייעודו בעולם. יחיה חיים של שיעבוד ללא כל משמעות.

נשמה, לפני שיורדת לעולם, אומרת הגמרא, יש הכנה לקראת שליחותה.
היא מקבלת הדרכה ומשביעים אותה. אומר בעל התניא, מה זה להשביע? זה לתת תוקף.
אומרת החסידות, מַשְׂבִּיעִים לשון שובע, נותנים לו לשובע את כל הכוחות לפעול בעולם בהתאם למשא שקיבל.
משביעים אותו "תהיה צדיק ואל תהיה רשע". היות ולא נקבע לו אם יהיה צדיק או רשע.
אז מיהו צדיק? צדיק, לשון מצדיק. הוא בדרגה רוחנית גבוהה שכל רצונותיו וכוחותיו מופנים לעבודת ה'. מצדיק ודן לכף זכות כל אדם, דבר או מצב, גם את הקשים והמאתגרים. מברך על הרעה כמו על הטובה, מתוך ידיעה פנימית עמוקה שהבורא הוא טוב ומייטיב לנבראיו ואין רע יורד מלמעלה. עד שישלים את חלקו בתיקון הבריאה.
רשע, לעומתו, רואה רק את עצמו, רוצה רק לקבל לעצמו וכשדברים אינם מתקיימים כפי שהיה רוצה, הוא מרשיע ומאשים אחרים במצבו ולמעשה כופר בתכלית מחשבת הבריאה, כי אחרי הכל, כולנו שליחים זה של זה כדי שנמלא את חלקנו בתיקון הבריאה.

חוקי יקום עובדים איתנו ובשבילנו.
על מנת שנוכל להפעיל אותם עלינו לדעת כיצד הם פועלים

פרשת 'משפטים' מסיימת את תקופת ימי השובבי"ם בסימן קבלת התורה
עצם קבלתה, מעידה על צמיחה ובשלות. משובבות נעורים אל מקום משוחרר מתוך אחריות וקבלה.

או שאתה עבד או שאתה חופשי
אינך יכול לדור בכפיפה אחת עם מה שהינך ומה שאינך

מה שהיה הוא שיהיה
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אלה סדרי הגלגולים של הנשמות.
כולנו עבדים של מישהו
מתוך הפחד לשחרר אחיזה, במצבים, או אנשים, מוכרים את עצמנו לחומר, ומתמכרים לרוח, בשם ההתפתחות הרוחנית, שמים לנו 'אלוהים אחרים' ומשתעבדים לו.
השבוע אנחנו נקראים להסתכל בעיניים של גלגול נשמות על כל מהלך בחיינו:
למה מתפתחים הדברים בצורה של גלגולים?

תהיו טובים!

שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם