עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ במשפטים

"עבד עולם" עומד בסתירה לאמירה הבסיסית והיסודית שנאמרה בהר סיני -"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"[1].
על כן התורה מורה: "וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם".

אז למה אוזן?
אוזן היא איבר השמיעה מלשון משמעות קליטה והקשבה – מתוך שמיעה אפשר להגיע להבנה של המשמעות הפנימית המקופלת בכל מקום שיהיה ובכל דבר שישמע.

אזן ששמעה בהר סיני – "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ…לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי"[2] הלך וקנה לו אדון לעצמו בסתירה לדבר ה' – לכן תירצע אזנו – הוא מאבד את המשמעות האמתית אשר לה הוא נועד ולא יוכל עוד לשמוע את קריאת הנשמה המבקשת למלא את תכלית שליחות ייעודה מתוך משמעות בתיקון הבריאה.

אז למה הגישו אל הדלת או אל המזוזה לרצוע את אזנו?
זכר ליציאת מצרים שהיו ישראל עבדים למצרים. הדלת והמזוזה היו עדים במצרים, בשעה שהוציאם הקב"ה מעבדות לחרות, פסח על המשקוף ועל שתי המזוזות שלא יהיו עבדים לעבדים, כעת הלך זה וקנה אדון לעצמו – תירצע אזנו בפניהם[3].

'עבד עולם' – עולם מלשון העלם והסתרה. אדם השבוי בתפיסה מצומצמת, אינו רואה שיש יד מכוונת המשגיחה על כל פרט ופרט בבריאה, חווה היעלם והסתרה. עד שיראה ויבין שהוא בעצמו חלק אלוקה ממעל ממש, שהוא חלקו ונחלתו של ה' בעולם, לאור האמונה שהיא מעל לטעם ודעת עד שנעשית לו כתר – "כתר אמונה". אז זוכה שיהיה 'עבד ה" בקידוש ה' בקבלת עול מלכות שמים.