סוד שם האדם לאור בצלאל בפרשת פקודי

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו –
דורשים חז"ל שבכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד ומפרק את המשכן.

לפני כן, לא ידע משה איך להעמידו. זה עומד בניגוד להגיון אנושי. הוא פנה לה', רבונו של עולם איני יודע להעמידו, אמר לו: עסוק בידיך, אתה תעשה כאילו אתה העמדת את המשכן, ואני כבר אדאג שיעמוד מאליו… ואני כותב עליך שאתה הקימתו[3].

בא ללמדנו, גם אם בדברים נראים בלתי אפשריים, וממש על אנושיים בעינינו, תכלית העבודה היא אמונה! העיקר לעשות ולפעול בלי להפסיק, גם אם נפלנו, העיקר לא ליפול ברוחנו.
ל-ע-ו-ל-ם אין יאוש, אומר הילקוט שמעוני, מתוך נפילה קימה, מתוך אפלה אורה. "שבע יפול צדיק וקם"

כדי לבנות משכן, כל אחד צריך להיות האדריכל ומעצב פנים הנפש לבניין המשכן 'בצל האל' בתוכו. לדעת לחבר בין עולמות פנימיים לחיצוניים, בין עליונים לתחתונים, בין מחשבה לרגש ולמעשה. לקחת פיקוד על המחשבות על הדיבור ועל המעשים.