תְּרוּמָה דרך השם בסוד האותיות - הצופן לחיים

המשכן הוא המקום בו שוכן אור אינסוף
"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", אומר הנעם אלימלך, היינו, שיקחו וימשיכו תרומה והפרשה מאור אינסוף מעולמות עליונים.
אדם צריך להגיע לבחינת 'תְּרוּמָה' שהיא השכינה הקדושה הנקראת "תרומתי".

כל אדם אמור לחשוף את 'תרומתו', להקריב את חלקו, על ידי שהוא מקדש את עצמו.
תרומה הנעשית ממקום רצוני וחופשי היא ביטוי של שותפות היוצרת חיבור, זהות ושייכות. אחרת היא תהיה מלווה בתחושת ניכור וזרות. מבאר רש"י: "לי לשמי",
הנתינה האמיתית צריכה להיות לשמה, לשם שמיים. על ידי כל אחד ואחד בהתאם להשקעה שהוא משקיע את לבו "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"
מֵאֵת כָּל אִישׁ כדי שיהיה לכל אחד חלק בהקמת המשכן כך שירגיש שייכות.
עיקר הבקשה,"אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ".
לשון יִדְּבֶנּוּ מתחלק לשני פנים, לשון נדיבות שהוא משקיע את כל לבו לשם שמים ולא לשם כבודו ופרסומו; לשון שניה, מפרש השפת אמת, האות ב' רפויה באמצע מילה נשמעת כמו האות ו', ושתיהן שייכות לקבוצת אותיות בומ"ף שמוצאן בשפתיים ומתחלפות ביניהן. אז נקרא אֲשֶׁר יִדְּוֶנּוּ לִבּוֹ. כמי שלבו דוה וכואב על הנתינה.

עיקר התרומה, לתת עם כל הלב.
"תְּרוּמָה", אותיות "תרום ה'" מי שמרומם, זוכה שה' מרומם אותו מעלה ברוח ובגשמית.
"תרו-מה", חיפשו אחר דבר 'מה' שהוא "רם",
"תְּרוּמָה", בשיכול אותיות 'תמורה', החלפת דבר בדבר שווה ערך; רווח; וכן התמרה, שינוי חיובי ממצב למצב, טרנספורמציה. כל הפירושים באותו שורש נעוצים, התרומה, היא הסוד לתמורה ורוממות. לרוב האנשים, קשה לתת כסף.
'כסף' לשון 'כיסוף', דבר שנכספים אליו, קשה לתת אותו.

אומרים חז"ל, "יותר ממה שהעשיר נותן לעני, העני נותן לעשיר". העני מאפשר לעשיר לרומם את עצמו מהצדדים השליליים שבו.

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
כל המשכן מרמז על עולמות עליונים.
קיבלנו את תבנית המשכן ותבנית כליו, הוראות מפורטות בהרחבה ורלוונטיות לכל הזמנים.
על פי תורת הנסתר, המשכן הוא כעין מפה לכל העולמות העליונים.
כל פרטי הכלים, המנורות, כלי השולחן וכלי המזבח הם כולם כנגד אורות עליונים.
קודש הקדשים, הוא כנגד כל אורות הגולגולת שבעולמות העליונים;
המנורה שמאירה את העולם היא כנגד אורות עינים;
השולחן, כנגד אורות הפה;
המזבח הקטורת לריח ניחוח כנגד אורות החוטם;
הפעמונים שבמעיל כנגד אורות האזניים;
הציץ הוא כנגד אורות המצח;
והעזרה והמזבח החיצון הם כנגד 7 מידות תחתונות. (מתוך הנתיבות שלום)

בנין המשכן הפנימי, איננו רק במבנה, בעצים ובאבנים, אלא, דווקא בהסרתם.
אין משמעות לאבנים ללא קדושת הלב שמכניסים בהם.
נאמר 'מקדש', אף שבהמשך נקרא 'משכן', כי עניין מקדש הוא קודש קדשים.
להפוך את כל ענייני החול לקודש קדשים. להכניס את הקדושה בכל דבר ועניין שביום יום.
הציווי איננו ל'משכן' אלא ל'מקדש'. אומר ה'שפת אמת', בית המקדש הוא מציאות רוחנית, זהו צו אלוקי לכל אדם לקדש את כל הנהגותיו ולאסוף את כל מעשיו אל האמונה..
במשכן יש כאן רמזים לגילוי השכינה – 'משכן' לשון 'משיכה' וכן 'שכינה' התגלות האור האלוקי בעולם ובאדם

מִקְדָּשׁ לשון קדושה, ביטוי לנבדלות ולריחוק
תרומה' מעניקה את סוד התמורה איך לקדש את עצמנו, את גופנו, את ביתנו ואת כל אשר לנו. להזדכך בכל התנועות, התנאים וענייני העולם הזה: אכילה, פרנסה, זיווג, הולדה, משא ומתן וכו'.
בכל המצבים והניסיונות שאדם מקבל, עליו לדעת שיש לו כח נגדי לעמוד בהם ובכוחו להיחלץ מהם.
שיפעל מתוך קודש קדשים באמת מלאת יראה ואהבה בכל תחום בחייו במטרה להפוך את עצמו למשכן מקום בו האור האלוקי יכול לשכון.
שיקדש עצמו בבחינת מקדש.
אומר הרמח"ל, שדרגת הקדושה היא שכל מציאות האדם וכל מעשיו קדושים יהיו כקרבן וכמזבח
אז הוא זוכה להמשיך הארה וקדושה מעולמות עליונים ובזה נתהווה להיות לו דירה בתחתונים.

השכינה נקראת נעם ה' אדני אלהי-נו במעשה ידינו כוננה עלינו ודאי שורה עלינו כשנעשה בתכלית נכונה כהוויתה בעולמות עליונים.

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:
3 דרגות יש בנותני צדקה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. בראשי תיבותיהם מרומזת מהותם
זה"ב – ז'ה ה'נותן ב'ריא. נותן כשהוא בריא,
כס"ף – כ'שיש ס'כנה פ'ותח. פותח את היד כשמרחפת מעליו סכנה
נחש"ת – נ'תינת ח'ולה ש'אמר ת'נו. חולה במצב שאינו מסוגל לתת צדקה בעצמו אלא מבקש תנו בשמי.

עוד מרומז בראשי תיבות זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת כל הימים בהם קוראים את התורה, אומר החתם סופר .
זה"ב – ז' היום השביעי, שבת קודש; ה' יום חמישי; ב' יום שני,
כס"ף – כ' כפורים, ס' סוכות, פ' פסח – פורים,
נחושת – נרות חנוכה, ח' חודש, (ראש חודש) ש' שבועות – שמיני עצרת – שמחת תורה, ת' תענית

צִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ
פנימיות וחיצוניות שתהיה זהב טהור

הארון עצמו נעשה מעץ, כי כל עץ עושה פרי, וזה רמז לשכר טוב אשר יש לעוסקים בתורה, מבית ומחוץ רמז לנגלה ונסתר שבתורה. וידוע שהנסתר יש בו יותר טהרה וקדושה מן הנגלה.
ציפוי זהב מבית ומחוץ, מרמז על עצם המעשה שהאדם עושה, שיהיה טהור כזהב עם נקיון פנימי בפני ה' ולא לעשות כשלבו אינו נכון עם ה'

"וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹמְדִים"
'קרשים', אותיות 'קשרים' או 'שקרים', אומר הבעל שם טוב הקדוש, האדם מקשר בין עולמות בין שמיים וארץ.
לכן הוא צריך לקשר את עצמו לאמת, לפנימיות של הדברים מעשיית קשרים אמיתיים
ואם חלילה הלך אחרי הבלי העולם הגשמיים בלבד, אז חייו מקושרים בשקר.
כל החומרים במשכן הם כל החלקים שבבריאה, החי, הצומח והדומם, ולחבר ביניהם, חיבור כל המציאות בתוך המשכן, מגלה את האמת.
העיקר הוא הפנימיות ולא החיצוניות.

וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ
הוראות בנית המשכן, הם עקרונות בניה נכונים לא רק במבנה הבית כי אם במבנה הפנימי של האדם. כל הוראה היא מלאכת מחשבת סמלית וסודית.
המנורה בעלת שבעת הכנים מאירה דרך 7 פתחים בפנים: שתי עיניים, שתי אזניים, שני נחיריים ופה אחד. האדם אמור לקדש את כל הפתחים בפנים עד שפניו יאירו באור של קדושה.
העיניים, לראות בעין טובה.
האזניים, לשמוע לכף זכות.
הנחיריים לאורך רוח ורוחניות
הפה, להכניס מאכלות ולהוציא דיבורים כשרים לעולם.

משנכנס אדר מרבין בשמחה לבניין המשכן.
אדר – א' אלופו של עולם דר.
ירדה השכינה וקבעה לה דירה בתחתונים.
והעיקר להיות בשמחה – א' אלופו של עולם דר רק במשכן שיש בו שמחה
חודש אדר טוב ושמחחחחחחחחח
שנזכה לראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו – אמן!

בשם כל ישראל תהיו טובים!
שתפו באהבה לזיכוי הרבים

"אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"
שתפו באהבה

אלי אליזה לנדאו – התבונה דרך השם