תְּצַוֶּה - סוד החשֶׁן וְהאֵפוֹד בבגדי הכהן
פרשת תְּצַוֶּה בסוד האותיות
החושן והאפוד אל מול הלב והפה
על אף שהיום אין בית מקדש, ולא כהן המשרת בקודש, מתייחס הרמב"ם [בספר המצוות] למצווה זאת כמצווה לדורות במשמעות העמוקה שהוא יוצק לחיינו.
הַחֹשֶׁן מונח על לב הכהן כנגד הלב.
הָאֵפֹד כנגד הפה.
הָאֵפֹד גימטריה [=90] כמניין המילה הפה.
הלב והפה, שניהם ביחד מהוים שלמות אחת.
"ולא יזח החשן מעל האפוד" הציווי הוא שלא יהיה ניתוק בין החשן לאפוד. אלא עליהם להיות מחוברים זה לזה באחדות.
הפה הוא כלי הביטוי של הלב. מחשבות האדם הן בלב. תפקידו של הפה לבטא ולהביע את המתחולל בלבו של האדם. כאשר יש נתק בין הלב והפה נוצר מצב של "אחד בפה ואחד בלב". הפה נעשה כלי מזיק ומקלקל.
חיבור בין החושן והאפוד
בחושן ובאפוד היו אבנים שבהן היו חקוקים שמות השבטים.
בחושן – 4 שורות של אבנים עם שמות 12 שבטים, פיתוחי חותם.
מפרש הרבי מלובביץ, בחיים יש צדדים שקשורים לצדדים רוחניים עליונים ונשגבים, ויש צדדים של חושך ואפלה. יש זמנים נחותים ומדכאים שמעדיפים להשאיר מאחור. ויש זמנים של אור ובהירות.
צריך רק לדעת לנווט ביניהם.
"שלא יזך", שלא יהיה נתק או פער, אלא חיבור עמוק בין החשן והאפוד. לרומם את האתגרים להישגים נעלים.
הרוחניות הכי גבוהה היא בכאן ועכשיו!בחיבור בין כל חלקי האני בתוך כל חלקי המציאות. התפתחות וצמיחה קורית מלמטה, מתוך כל החלקים הנמוכים.
הַחֹשֶׁן לעומת הנחש והניחוש
"אֶת זֶה לְעֻמַּת־זֶה עָשָׂה הָאֱ־לֹהִים" – כאשר ניחוש נעשה ברוח הקודש הוא נעשה דרך הַחֹשֶׁן.
היום אנשים רבים מעבירים את כובד המשקל החוצה בחיפוש אחר תשובות בחוץ. בעידן של מתקשרים וחוזי עתידות, כל כך הרבה 'מכהנים' כ"כהנים גדולים" המכתירים את עצמם כ"אורים ותומים" לובשים על עצמם בגד לא להם, פעמים גם את "בגדי המלך החדשים" ובוגדים באמת.
היום שאין בית־מקדש עבודת ה' הפנימית מתבטאת בלב. רק אדם הרואה את פני הדברים מצד הפנימיות הוא מסוגל לכהן את חייו ולעדות על לבו את החושן שיאיר לו את הדרך באמת ובתמים על־ידי האורים והתומים. החושן הוא בלב, הוא אף פעם לא מנחש או משקר. זו הנקודה הזכה הטמונה עמוק בפנים בליבנו.
בגדי הכהן לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת
על בגדי הכהן כתוב: "תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" – מפאת כובד המשקל שיש בהם לתפקיד, יש לעשותם "לְכָבוֹד" מלשון כובד, "וּלְתִפְאָרֶת" בשׂיכול אותיות תתפאר. כאשר אדם מתפאר במלבושיו הוא חוטא לאמת, שהרי כל מלבושיו הם מאת ה', על־כן עליו לעשותם "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" לה' אז תתרפא.
נשאלת השאלה: היכן ישים אדם את כובד המשקל?
בגד הוא לבוש, ומבטא שפה נסתרת וגלויה. הוא מגן ומסתיר והוא גם חושף. בגד הוא כסות ומגן לגוף. וגוף הוא בגד, כסות ומגן לנשמה.
מצבים ואירועים שאדם פוגש בחיים מכונים בקבלה בשם 'לבושים' המכסים על מהות פנימית.
שמות פרטי הלבוש מגלים מצבים נפשיים העולים מתוך מערכת יחסים המתקיימת בין הגוף לנשמה, בגלוי ובהסתרה.
כאשר אדם הולך שבי אחר ה'לבוש' החיצוני, זאת בגידה בנשמה, ואז כל לבוש יורגש כמביש. בימים של הרגשה חצויה לבש חצאית וביום שלמחרת התכנס למכנסיים, והיום שאחרי הביא איתו השלמה ולבש את השמלה. לכשיגלה שהכל זה מלמעלה – ילבש על עצמו מעיל. ואם יהיה שבוי במראה החיצוני המעיל יהיה רק עילה למעילה בַאמת הפנימית העליונה, ואז האדם יחווה כאב, סבל ואכזבות.
כאשר אדם יתבונן על כל מקרי המציאות בראייה פנימית – יחסוך לעצמו אכזבות ואף יזכה להתעלות במדרגות התודעה, להאיר את אור נשמתו ואת אור נשמת העולם.
לְהַעֲלֹת נֵר תמיד
"נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם"
נ"ר ראשי תיבות נ'פש ר'וח – ר'וח נ'שמה.
"ואתה תְּצַוֶּה… לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".
תְּצַוֶּה לשון צוותא ציווי וצוואה לבני ישראל למלא את שליחותם כצוות, כאיש אחד, בחיבור אחד.
אומר ה'שפת אמת' על ידי קיום מצוות מעלים את האור בעולם – וכל יהודי מצווה לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. זוהי אחריות משותפת, משימה המוטלת על כל אחד מישראל ועל כולם יחד להעלות ולהרבות את האור בעולם בעבודת זיכוך.
כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן!
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעֲרְבַּיִם"
בין הערביים, זמן שמתערבבים בו האור עם החושך, זמן שמתעוררים בו הדינים.
הדלקת הנרות מעוררת את מידת החסד והאהבה
לכן בהדלקת הנר בין הערביים נמתקים הדינים בחסד ובאהבה
נרמז בראשי תיבות אֶ-ת הַ-נֵּרֹת בֵּ-ין הָ-עֲרְבַּיִם "אהבה". אהבה היא אור מאיר בעולם ובכל העולמות.
פרשת תצוה לקריאה מלאה בחלוקה לשבע עליות כנגד שבעה ימים בשבוע




































